גיאוגרפיה
בירת מרוקו ובה אוכלוסייה המונה  1.7 מיליון תושבים. (הערכה 2007). העיר נמצאת לחוף האוקיינוס האטלנטי בפתחו של נהר הבו-רגרג בגדתו הדרומית. בגדה הצפונית נמצאת סלה (שלה)  – עיר השינה של רבאט. אוכלוסיית שתי הערים ביחד מונה 1.7 מיליון תושבים.
רבאט וסלה מתקיימות מתעשיות טכסטיל, עיבוד מזון ותעשיות בנייה. חלק מהמפעלים הם מפעלים בינלאומיים.
בנוסף לכך, העלייה  בביקורי תיירים בעיר ונוכחות השגריריות הזרות גורמות לכך שרבאט הופכת להיות העיר השנייה אחרי הבירה הכלכלית- קזבלנקה. יחד עם זאת, העיר איבדה את פוטנציאל הנמל שלה בשל סתימת נמלה הטבעי על ידי סחופת.

היסטוריה
התיישבות פינקית ורומאית
ההיסטוריה של רבאט מתחילה בהתיישבות פיניקית שממנה לא נותרו שרידים. עליית כוחה של האימפריה הרומית באיזור זה של העולם באה לידי ביטוי בהקמתה של התנחלות הידועה כשלה chella   על גדות הבו-רגרג במאה השלישית לפנה"ס. בשנות הארבעים לפנה"ס הרומאים החזיקו כאן מושבה שהתקיימה עד ל-250, עת נטשו אותה לטובת השליטים הברברים.
הברברים מילאו תפקיד חשוב בספרד המוסלמית. ב-1146 השליט המווחידי עבד אל מומין קובע את מצודת רבאט כבסיס להתקפות על ספרד. ב-1170 הודות לחשיבותה הצבאית, רבאט זוכה לכינוי ריבאט אל פתח- המבצר המנצח. ומכאן אנו מגיעים לשמה הנוכחי. משמעות השם ריבאט בערבית הוא מצודה צבאית שתפקידה הוא מלחמה בכופרים.

יעקב אל מנסור
 יעקב אל מנסור (ידוע כמולאי יעקב במרוקו), כליף מווחידי אחר מעתיק את בירתו לרבאט. יעקב אל מנצור הקיף את רבאט בחומה שאורכה 2,263 מ' ובגובה של 10 מ'. 74 מגדלים נקבעו בחומה וחמישה שערים, אחד מהם  باب الرواح  באב אלרוואח (שער הרוחות)  הקיים עד היום. הוא בונה את קסבת האודייה ומתחיל בבניית המבנה שאמור להיות המסגד הגדול ביותר בעולם.
ברם, יעקב נפטר והבנייה נעצרה. ההריסות של המסגד שטרם הושלם (כולל מגדל חסן) עומדים על תלם עד היום.
מותו של יעקב אל מנסור מסמן התחלה של תקופת דעיכה. האימפרייה המווחידית איבדה שליטה באחיזתה בספרד ובשטחיה באפריקה מה שהוביל בסופו של דבר להתמוטטותה.
במאה ה-13 מרכז הכובד הכלכלי של מרוקו עובר לפס. ב-1515 חוקר מורי בשם וואסן EL WASSEN מדווח על דעיכתה של רבאט ועל כך שנותרו בה רק 100 בתים.

רבאט המוריסטית
זרם של מהגרים מוריסטים (המוריסטים היו האנוסים המוסלמים. מוסלמים שהדת הנוצרית נכפתה עליהם בספרד הנוצרית לאחר הרקוניקיסטה) שגורשו מספרד בראשית המאה ה-17  סייעו להתפתחותה המחודשת של רבאט.

הרפובליקה של בו-רגרג
רבאט ושכנתה סאלה התאחדו והקימו את הרפובליקה של בו-רגרג ב-1627. הרפובליקה נשלטה על ידי ברברים פיראטים שהשתמשו בנמלי שתי הערים כבסיס לתקיפת אוניות.
הפיראטים לא היו צריכים לחלוק את ריבונותם עם שום שלטון מרכזי במרוקו עד לעלייתה של השושלת העלווית במרוקו בשנת 1666. העלווים ניסו לכפות את מרותם על הפיראטים אך הם נכשלו.
אירופאים ומוסלמים ניסו להשתלט על הפיראטים במשך שנים רבות אך ללא הצלחה. כך נמשך המצב עד ל-1818מועד בה נפלה הרפובליקה של בורגרג.
אפילו לאחר התמוטטות הרפובליקה של בו-רגרג הפיראטים המשיכו להשתמש בנמל של רבאט כבסיס לפשיטות ימיות. ב- 1829 תקפו הפיראטים ספינה אוסטרית. האוסטרים בתגובה הפגיזו את רבאט.

הפרוטקטוראט הצרפתי והעיר המודרנית
הצרפתים פלשו למרוקו ב-1912 והקימו בה פרוטקטוראט. המושל הצרפתי של מרוקו היה גנרל (אח"כ מרשל) ליוטה Huber Lyautey. החליט להעביר שוב את הבירה המרוקאית מפז לרבאט. אחד המניעים העיקריים: ברברים מרדניים הפכו את פז למקום לא בטוח. הסולטאן מולאי יוסף קיבל את ההצעה הצרפתית ועקר לרבאט.
ב-1913 שכר גנרל ליוטה את שרותיו של האדריכל הנרי פרוסט שתכנן את הרובע החדש של העיר: הוויל נובל Ville Nouvelle כרובע מינהלי.
כאשר מרוקו זכתה בעצמאותה ב-1956 מוחמד ה-V מלך מרוקו בחר ברבאט כבירת מרוקו.

אתרים

ארמון המלך
ראשיתו של הארמון במאה ה-19. הבנייה החלה ב-1864. קומפלקס המבנים מוקף חומה ובה שלושה שערים. לאחר הכניסה למתחם מגיעים לרחבה ענקית הנקראת  المشور  משוואר. בצד אחד שלה נמצא ‎مسجد أهل فاس   מסגד אהל פאס המשמש את המלך והוא נבנה בתרומתם של תושבי העיר פאס. הרחבה הענקית המובילה לארמון משמשת כרחבה טקסית. בארמון זה נוהג המלך לקבל את אורחיו. למלך מספר ארמונות ברחבי מרוקו והוא מחלק ביניהם את עיתותיו.

קסבת האודיה
נבנתה בתקופת שלטון המווחידון. כאשר המווחידון כבשו את רבאט הם הרסו את המבצר של המורביטון והחלו בבנייה מחודשת. בשנת 1150 (544 ה) הם הקימו ארמון ומסגד וקראו לו מֶהֶדייה על שם המאהדי אבן תִמרוט. אחרי מותו של יעקב אל מנסור ב-1199 הקסבה נהרסה. קסבת האודייה נבנתה תחילה על ידי המווחידון כמבצר למלחמה בשבטי הברגוטה.
מקור השם "אודייה" משמר את המילה הערבית ואדי وَادٍ המתייחסת לנהר הבורגרג שעל גדותיו הוקמה המצודה.

נהר הבורגרג
אורך הנהר 240 ק"מ. הספיקה הממוצעת שלו היא 23 מ"ק לשנייה אך הוא יכול להגיע גם ל- 1,500 מ"ק לשנייה בעת שטפונות.
שם הנהר בערבית הוא אבו רקרק   أبو رقراق ומשמעותו –"הרדוד".
מקורות המים של נהר הבורגרג הם באטלס התיכון בגובה של 1627 מ' בהר מטוּרזגאן Mtourzgane (במחוז כ'מיסאת) ומוואדיי גרוּ Grou במחוז כ'נפרה. שני היובלים יוצרים אגם בשל סכר שהוקם. מימי הנהר נשפכים לאוקיינוס האטלנטי . פתחו מפריד בין רבאט וסאלה.
ראו עוד על נהרות במרוקו באתר

החסן טור
מגדל  חסן והמתחם של המאוזלאום הם הקומפלקס התיירותי החשוב ביותר ברבאט.
החסן טור הוא  מינארט של מסגד שלא הושלם. אורך המסגד 140X180 מ' . בנייתו החלה ב-1195. המינארט והמסגד היו אמורים להיות הגדולים ביותר בעולם. ב-1199 מת יעקוב אל מנסור והבנייה הופסקה.
המגדל מגיע לגובה 44 מ' כמחצית מגובהו המתוכנן 86 מ'. גם שאר המסגד לא הושלם.נשארו רק קירות ו-200 עמודים.
במקום מדרגות נבנו במגדל רמפות המאפשרות למואזין לעלות עם סוסו ולקרוא לתפילה. מנסור היה שליט בשושלת המווחידים, אימפרייה ברברית מוסלמית ששלטה במערב אפריקה ובספרד.
על פי המסורת תוכנן המסגד על ידי ארכיטקט בשם ג'ביר שהשתמש בתכניות זהות למסגד תואם- החרלדה בסבילייה. שני מגדלים אלו שימשו כמודל למגדל נוסף: מסגד הכותובייה במרקש.
בתקופת הרנסאנס הוסיפו הספרדים קומה נוספת למגדל המאורי והפכו אותו למגדל פעמונים של הקתדרלה.המסגד נפגע ברעידת אדמה בשנת 1755.
על פי מקורות ערביים, הקמת המסגד הייתה הופכת את רבאט לבירת האימפרייה המוסלמית ובכך פוגעת בפז ובמרקש. וזו הסיבה העיקרית לדעתם להפסקת הבנייה.
המאוזלאום
עם מותו של המלך מוחמד החמישי הוחלט להקים מאוזלאום בקרבת החסן טור.זהו היכל מפואר הבנוי בסגנון אנדלוסי וקירותיו מצופי השיש מעוטרים בפסוקי הקוראן. זהו מבנה מלבני עם גג פירמידה המשמר את סגנון הקבורה המצרי הקדום. המבקרים במבנה נכנסים למרפסת המשקיפה למפלס נמוך יותר בו נמצאים הקברים. כדי להתבונן בקברים צריך להתכופף. ( בדומה לקבר נפוליון בפריס )  זוהי מחווה של כבוד שהמבקרים חולקים למתים במרכז נמצא קברו של מוחמד החמישי. בפאתי האולם קבורים בניו של מוחמד החמישי: הנסיך עבדאללה שנספה בתאונת דרכים ב-1983 והמלך חסן השני שמת ב-1999.ליד הקברים יושב גבר עטוי גלימה מסורתית וקורא ללא הרף בקוראן. כאשר נפטר מוחמד החמישי ביכו יהודי מרוקו את מותו, הצטרפו לאבלים וקראו פסוקי תהילים.

  טיול במרוקו