10.3יום א' .  טסים לאוקינאווה , האי הדרומי ביותר ורחוק מכל אי  שאליו מתכוונים כשחושבים על יפן. במקום להיטלטל במטרו עם מזוודות, נסענו באוטובוס  אותו רואים ביומן המסע בהונג מתחת לחלוננו  במלון  ואוסף נוסעים לשדה התעופה.

בדלפקי ה- check in  יושבות בובות חרסינה מקסימות, חייכניות  ויעילות. תיק תיק תיק והכול מתקתק.  מבט אחד בצבי שבלט בגובהו  ליד הסינים וקבלנו  מקומות  ליד יציאת החרום (באל על יש להוסיף 100$ לכרטיס עבור הזכות לשמור על דלתות החרום). הופתענו עד כמה השורות מרווחות דווקא במטוסים הסיניים.

קמתי ממושבי  וכשראיתי  שהתחילו לחלק אוכל והמעבר חסום חזרתי למקומי. הדיילות קראו לי, בצעדי ריצה- ריקוד, החזירו את העגלה למטבח ואפשרו לי לעבור.  כך גם בדרך חזרה. והכול עם חיוך ושום  מבט תוכחה על כי הטרחתי אותם.

אוקינאווה, (ביפנית 沖縄県)

אוקינאווה מוכרת בעיקר מהקרבות בין ארה"ב ליפן במלחמת העולם השנייה. משם התחילו את הפלישה הגדולה ליפן. עד היום נמצאים שם בסיסים של חיל האוויר והמרינס האמריקאי. אמריקאים  לא אהודים על תושבי אי ומה הפלא? למעלה מ-200,000 יפנים נהרגו בפלישת האמריקאים לאי. אז נפלו פצצות האטום והמלחמה  הסתיימה.

הגענו לשדה התעופה של נאהה (Naha), עיר הבירה. המחשב אפילו לא הצליח לקרא את הדרכונים הישראלים. אנחנו עוברים בשיטה הישנה והידנית. מונית מחכה לנו  ומתחילה שעה וחצי של נסיעה למרכז של סוף העולם. משתתפי הכנס משוכנים ב- Kafuu Resort Fuchaku Hotel, מלון דירות נופש.

http://www.h-rzn.com/a322462/index.htm?lbl=ggl

קבלנו דירה שאין חשק צאת ממנה. חדר שינה עם שתי  מיטות זוגיות, חדר ובו עוד שתי מטות זוגיות, סלון , מטבח ופינת אוכל. התחיל דיון  באיזו מיטה כדאי לישון. ליד המיטה פנס שנדלק כשמזיזים אותו כדי שלא נטעה בדרך בחשכת הליל. והכי הכי, מכל פינה רואים את הים.

איזה כיף, איזה רוגע, לשבת על המרפסת, לשתות קפה ולהביט בים.  שולחת מהסלולרי ב-WATSAPP  הגאוני צילומים מהדירה והים  ומקבלת מיד  תגובות מישראל. פלאי הטכנולוגיה. אולי פעם נצליח לעבור ממקום למקום דרך הטלפון.

 וישנה גם יחידת השירותים. כל היפנים שייכים לדת השינטו שפרוש המילה הוא  "דרך האלים". יש להם כ-8 מיליון!! אלים שנקראים קאמי (Kami) וכדי לעבוד אותם יש להקפיד על כללי טהרה, ניקיון ויופי. הקמאי  מאד נחמדים עד שפוגעים בניקיון ואז פגיעתם רעה מאד. לכן, ביחידת השירותים יש חדר שירותים וחדר אמבטיה שמופרדים על ידי  הול ובו כיור רחצה גדול. חייבת להיות הפרדה בין הלכלוך (בשירותים) לניקיון (באמבטיה). לכן  בכניסה לבית ובכל חדר מלון מספקים נעלי בית ומבקשים שלא להסתובב בבית בנעלים כדי לא להביא את לכלוך החוץ לתוך הבית פנימה. מוצאת חן בעיני הדת הזו. אצלנו לפחות מנקים את הבית לפסח ושורפים את פרורי החמץ שנפלו במקרה ליד הטלוויזיה. מושב בית הכיסא שהוא גם בידה- מחומם. על הקיר תלוי מחשב קטן. מאחר שהכול ביפנית, נאלצתי לחוות על בשרי מה תפקידו של כל לחצן.   לחצתי בטעות על כבוי החמום וזה לא אותו דבר לשבת על כיסא שירותים לא מחומם אחרי שהתרגלנו למושב מחומם ונעים. בבתי שימוש ציבוריים קיים גם לחצן שמפעיל מוסיקת רעש זעירה, לחפות על הרעש המביך כשאדם מטיל את מימיו לאסלה. העם הזה מוצא חן בעיני.

בערב הראשון טיילנו סביב המלון עד שגילניו את השלט הבא:

ארוחת הבוקר מצוינת. מגוון ענק. טעמתי הכול! לא אהבתי את המאכלים המוזרים שנראו  לי יפניים.

אחרי הארוחה נלקחו הפיסיקאים למקום הכנס  והוחזרו אלינו  עם ליל.

ביום האחרון של הכנס, יום רביעי, 14.3 (יום ההולדת של גיא) ערכו לנו טיול באי. כמדינת איים מוקפת ים, התחלנו כמובן בביקור  באקווריום של אוקינאווה.  מרשים  מאד. למראה היצורים המפחידים המקומיים שראינו בכלובים, הבנו מדוע לא ראינו אף אחד משתכשך בים. לפני שירדנו מהאוטובוס, הודיע המדריך שב-4:30 נמשיך את הטיול.