הישראלים המטיילים במרוקו הם ברובם טיילים רגילים הבאים אליה כיעד תיירותי, אבל יש שני פלחים נוספים: מחפשי שורשים, איתם לעיתים קרובות מצאתי את עצמי בוכה ונרגש מול בית ילדותם,  עם שכנים מקומיים שזכרו אותם ואת משפחותיהם, וקבוצה שניה של משתטחים על קברי צדיקים.
היעדים המרכזיים של הישראלים נוסף לפאס, הם האזור בו משתלבים הרי האטלס עם המדבר ויוצרים נאות טבע לאורך אלפי קילומטרים, קניונים, ביניהם קניון הטודרה המוזכר בשיר של 'הברירה הטבעית' על כפר טודרה, נהרות במדבר, ערי החוף הפורטוגזיות כמו מוגדור וערים מודרניות כאגדיר.
קזבלנקה קיימת כמאה שנה וחיים בה כארבעה מיליון איש. שם אסור להחמיץ בקור במסגד חסן השני על שם המלך הקודם של מרוקו, מסגד שהוקם בתקציב אדירים של כשני  מיליארד דולר וכולל קטע על החוף ומגדל בגובה 200 מטר, זהו אחד המסגדים היפים בעולם.
 

מסגד חסן השני בקזבלנקה


 

יהודים
יהודים היו במרוקו כבר בתקופת בית ראשון. למעשה, כשהגיעו המוסלמים למרוקו שלטה בה מלכה יהודיה בשם כהנא דאהייה. במרכז פאס, למשל, יש מרכז דתי מוסלמי חשוב, וחיים שם יהודים וערבים ביחד. עד היום מבקרים שם בבית בו חי הרמב"ם בפאס במאה ה-13, וניתן לראות ממול לבית הרמב"ם  שעון מיוחד, יש הטוענים כי הרמב"ם תכנן  אותו עבור מדרסה ( מדרשה מוסלמית ) חשובה. סמטאות העיר פס עצמה דומות להפתיע לעיר העתיקה בירושלים.

מדבר
הנסיעה במדבר היא חוויה מיוחדת במינה.
 

" الله  الوطن الملك -  אללה אלווטאן אלמלכּ" – "אלהים, המולדת, המלך" . כרזות ענק בנוסח זה ניבטות אליך מכל עבר גם כשאתה במרחבי מדבר סהרה; אבנים מסוידות בלבן עשרות מטרים אורכן מכריזות על השילוש הקדוש הנ"ל.
 

מרוקו היא ארץ של מרחבי מדבר ענקיים ;עמקים טובלים בירק; עצי תמר לאורך מאות קילומטרים מחד ופאר הדרו של מדבר סהרה שטרם הושחת בידי האדם.
אחת מהאטרקציות התיירותיות במדבר היא דיונת החול של מרזוגה. כדי לבקר בה צריך להשכים קום. בקשתי השכמה בשעה 03:00 בבוקר. ראשוני הנוסעים טרוטי עיניים ומכורבלים במעילים התאספו בלובי של המלון לוגמים בהנאה את הקפה. חלקם רוטנים "מה כבר אפשר לראות בחושך?.
ברחבה שלפני המלון חיכתה לנו שורה של ג'יפים. כמו ביציאה לתרגיל צבאי. ליד כל ג'יפ עמד ברברי עטוי גלימה ולראשו טורבן כחול.
עלינו על הג'יפים. הג'יפ שעט אל תוך המדבר . השמים בהירים וזרועי כוכבים. בג'יפ התנגנה לה מוסיקה ברברית.
לפתע שמענו רעש. תחילה שקט כזמזום דבורים רוחשות אך בהדרגה הוא התחלף ונדמה היה כרעש של מסוקים. אורות הבליחו מכל עבר. האורות המרצדים היו של עשרות אופנועים השועטים לעבר הדיונות  בכל דרך. לא ידענו מי רוכב באופנועים.
חושך שרר עדיין כאשר התחלנו לטפס על הדיונה. ואז הם הגיעו. לא ברור לנו מניין.  מכל עבר צצו ילדים רכובים על אופנועים. הילדים החנו את האופנועים והציעו לנו את עזרתם בטיפוס.
האופק החוויר במזרח. הדיונה התגלתה במלוא עוצמתה. אנו מטפסים. גלגל השמש החל לעלות מעל קו האופק,  ואז בבת אחת- החול החל לשנות את צבעו . שלל צבעים . האור המתחזק איפשר לנו לראות זיקיות שהתאימו את צבען לצבע החול.
 

הירידה למטה היתה מענגת. צעיר ברברי ניגש אלי וביקש ממני לשכב על הגב. ואז, ללא אזהרה מוקדמת משך ברגלי ומצאתי את עצמי גולש במדרון. המטיילים קבלו אומץ וגם הם גלשו מכל עבר.
הילדים הברברים המשיכו להתגודד סביבנו. חלקם מהדסים סביבנו ומבקשים מהתיירים "סטילו" (עט). הבחנתי בילד כבן שלוש המשתרך אחרי ומתחנן "סטילו, סטילו". פניתי אליו בערבית ואמרתי לו שאני זקוק לעט שלי והפנתי אותו למטיילים היפנים להם יש מלאי של עטים.הוא השפיל מבטו ופלט:  "אני רוצה רק את העט שלך". השתוממתי – מדוע? הוא השיב בתרועת נצחון: "כי העט שלך כותב ערבית!"