האם ירושלים מוזכרת בקוראן?
ירושלים לא נזכרת כלל בקוראן, אלא פעם אחת בעקיפין בבשורת הפרה, סורה  135 , כאשר מחמד משנה את כיוון התפילה: הפתאים שואלים: " מה גרם לשינוי בכיוון התפילה ה-קיבלה שהיינו נוהגים על פיה? ענה: לאללה המזרח והמערב.

מוחמד שהיה אשף בענייני שיווק, מכנה את המתנגדים  "פתאים" . וכך, כל מי שזקף גבה ושאל את השאלה  לעיל אינו רוצה להיחשב פתי.

יחס המוסלמים להר הבית
בשנת 638, הח'ליף  עומר איבן אל כ'טאב כובש את ירושלים ועל פי הסיפור בחדית' הוא קורא ליהודי שהתאסלם בשם כעב אלאחבאר ומורה לו להצביע על המקום המקודש ליהודים. אותו יהודי מצביע על אבן השתייה שבהר הבית. עומר אומר לאנשיו לקחת בשולי גלימותיהם אשפה שהצטברה בהר הבית בתקופה הביזנטית ולהשליכה מעבר לו.

כאשר מגיעה שעת צוהריים שואל עומר את כעב היכן כדאי לרכז את החיילים לתפילה. היהודי שהתאסלם, מצביע על מקום צפונית לאבן השתייה. עומר מתרגז ואומר לו: אולי אתה התאסלמת, אך בנשמתך נשארת יהודי. אם נפנה פנינו למכה, יהיו פנינו מופנים גם לאבן השתייה שהיא מקודשת ליהודים וזה אסור. עומר מוסיף ואומר : "לא נצטווינו לקדש מקום זה".

עומר הבחין שכעב חלץ נעליו לפני עלותו להר הבית, וזה לא נראה לו. כי מוסלמי, אינו צריך לחלוץ נעליו במקום כי הר הבית אינו קדוש למוסלמים. כעב אלאחבאר אמר לו: "רציתי לדרוך במקום ברגלי כדי לבזות אותו". סיפור זה מבהיר שעומר נתן כבוד להר הבית אך לא קידש אותו.

מתי התקדש הר הבית בעיני המוסלמים?
בפרק 17, סורת בני אישראיל, מוזכר מסגד אלאקצה, אך הכוונה היא למסגד הקיצוני, כי מסגד אלאקצה אותה שעה לא היה קיים והוא נבנה רק בשנת 695-705 וזה כבר שלושה דורות אחרי מחמד.
הפסוק הבא הוא מתוך סורת אלאיסרא (בני אישראיל) סורה 17 ובו מוזכר המסגד הקיצוני (אלקצא) .הוא מתאר את "המסע הלילי" של מוחמד אל המסגד הקיצוני (אלאקצא). לא מוזכר היכן נמצא המסגד הקיצוני. בפרשנות המוסלמית עד למאה ה-12 לא נאמר באף מקום כי הכוונה לירושלים. יש חוקרים הטוענים כי המסע הלילי לא נתרחש בפועל אלא היה חלום בלבד. יש גם כאלה הסבורים כי  "המסע הלילי" של מוחמד הושפע מסיפור עלייתו של ישו השמימה.
להלן הפסוק במקור ובתרגום שלי. سُبْحَانَ الَّذِي أَسْرَى بِعَبْدِهِ لَيْلا مِنَ الْمَسْجِدِ الْحَرَامِ إِلَى الْمَسْجِدِ الأَقْصَى الَّذِي بَارَكْنَا حَوْلَهُ لِنُرِيَهُ مِنْ آيَاتِنَا إِنَّهُ هُوَ السَّمِيعُ الْبَصِيرُ - "ישתבח זה (אלוהים)  שהסיע את עבדו (מוחמד)  בלילה מן המסגד הקדוש אל המסגד הקיצוני אשר ברכנו את סביבתו והראנו לו את אותותינו הוא השומע והמבין" זהו הפסוק שעל פיו מסתמכים הפרשנים המוסלמים כיום המתרצים את את קדושת ירושלים באיסלאם. יש לציין כי הפרשנות המוסלמית המוקדמת באיסלאם לא ייחדה מקום חשוב לירושלים.
קדושת ירושלים באיסלאם אינה נובעת מהעובדה שירושלים קדושה מבחינה דתית, אלא רק משום שזרים רוצים לכבוש אותה. תופעה זו מתרחשת פעמיים: בתקופת מסעי הצלב ועם ההתעניינות הציונית בארץ ישראל בשלהי המאה ה-19.
קדושת ירושלים באיסלאם מתחילה במאה ה-11 רק כאשר המוסלמים נוכחים לדעת כי הצלבנים הנוצרים השתלטו על ארץ ישראל.
מתפתחת ספרות דתית בשם "שבחי ירושלים" فضائل القدس שבה שבחי הלל לעיר. אך תופעה זו היא זמנית ומקומית שכן, אחרי הכנעת הצלבנים הסופית באמצע המאה ה-13 ירושלים הופכת להיות מקום נידח אליו מגיעים רק גולים פוליטיים. בתקופה הממלוכית והעות'מאנית היא  מופיעה כעיר לא חשובה וכמובן לא קדושה. רק ההתעניינות הציונית בארץ ישראל ישראל בסוף המאה ה-19 חידשה את "הקדושה" של ירושלים בעיני האיסלאם.
המאבק הישראלי ערבי אינו על קרקעות – השאלה היחידה היא שאלה דתית. סביב ירושלים. הטרור במצרים, האנרכיה בכלכלה, מלחמת האזרחים בלבנון, כל אלה סובבים  סביב שאלת הדת. הדת הדומיננטית – האיסלאם.
ראו גם תקנות עומר -לחצו כאן
כיצד נתקדשה ירושלים בעיני האיסלאם על כך בהרצאה זו.