| |
| עמק האלה ■ בית בד ■ המדרגות הרומיות ■ גבעת התורמוסים ■ אבני המייל ■ חרבת מדרס ■ תל גודד ■ מערות בית גוברין ■ |
| |
|
עמק האלה הוא העמק המקשר בין שפלת יהודה להרי יהודה.העמק נקרא על שם עצי האלה המצויים בו ובשפולי ההרים המקיפים אותו. זהו עמק קטן המזכיר משולש במבנהו. אורכו כ-7 ק"מ ממזרח למערב ורוחבו בין 500 מ' ל-2 ק"מ. בעמק האלה מתפתל נחל האלה המנקז את העמק והוא מתחבר לנחל לכיש הנשפך לים התיכון ליד אשדוד. העמק נוצר כתוצאה מתהליכים טקטוניים ותהליכי סחיפה בעמק האלה.
כבר בשחר ההיסטוריה עברה בעמק האלה דרך חשובה שקישרה בין בית גוברין לירושלים. השליטה על ציר זה באה לידי ביטוי בקרבות רבים שהתרחשו כאן. בשנת 634 התרחש כאן קרב א-ג'נאדין معركة أجنادين ובו הוביל המצביא הערבי עמרו בן אלעץ عمرو بن العاص את הערבים לנצחון על הביזנטים ובכך נפתחה לפניהם הדרך לכיבוש ארץ ישראל. אך המפורסם בקרבות בעמק האלה ,הוא ללא ספק, קרב דוד וגלית.
בעמק האלה בין סוכו ועזקה ישבו הצבאות הישראלי מול הפלשתי שישב למרגלות עזקה. שמואל א' יז' 1 : "ויאספו פלשתים את מחניהם למלחמה;ויאספו שכה אשר ליהודה;ויחנו בין שוכה ובין עזקה באפס דמים .ושאול ואיש ישראל נאספו ויחנו בעמק האלה ויערכו מלחמה לקראת הפלשתים .ופלשתים עומדים אל ההר מזה וישראל עומדים אל ההר מזה והגיא בינהם"
הטופוגרפיה המתוארת בתנ"ך מאוד ברורה.
|
מתקן לסחיטת זיתים בבית הבד
המתקן שאנו רואים כאן מורכב מחלקי אבן ועץ. מתחת לבורג העץ הונחו שקים ובהם זיתים מרוסקים.סיבוב הבורג יצר לחץ על השקים וגרם לסחיטת השמן מהזיתים. זהו השלב הסופי בתהליך הפקת השמן מהזיתים. רסוק הזיתים נעשה במתקן אחר והובא לכאן.
|
סעו מצומת האלה מזרחה בכביש 375 כ-7 ק"מ . אחרי שני ק"מ תראו בצד שמאל שלכם את קבוץ נתיב הל"ה ובצד ימין את תחנת ממסר הלווינים של עמק האלה (כמו בתמונה). המשיכו לנסוע עד שתראו בצד ימין שלכם את סמל הקק"ל כמו בתמונה. יש מפרץ חנייה. לא להשאיר דברי ערך בתוך המכונית.
תחנת ממסר הלווינים בעמק האלה
מגרש החנייה ליד בית הבד-שימו לב לסמל קק"ל
|
המדרגות הרומיות
מרד בר כוכבא השאיר חותם טראומטי אצל הרומאים. החשש ממרידות נוספות הוביל את הרומאים לרכז מחצית מצבאם בארץ ישראל ולסלול דרכים. רוב הדרכים הרומיות נסללו בארץ אחרי מרד בר כוכבא ולקראתו.אחת הדרכים הללו היא הדרך המחברת את ירושלים עם בית גוברין ואנו נמצאים על הציר שלה.
הדרך הרומית כאן היא דרך העוברת על דרך יותר קדומה ממנה. כדי להתגבר על ירידה חריפה נחצבו המדרגות בסלע. המדרגות החשופות אינן אופייניות לרומאים. הם חצבו מדרגות אך תמיד ציפו אותן. במעלה עקרבים המדרגות רחבות ומאפשרות מעבר ברכיבה. בכל שאר המקומות, כמו כאן תפקיד המדרגות היה לתפוס את המלוי שמעליהן. המדרגות צופו בחוואר ובאבנים.
בתקופה הביזנטית והערבית נשטפו המדרגות והפסיקו להשתמש בהן כתשתית לדרך. בשלב זה הן הפכו לשמש כגת.
|
גבעת התורמוסים תל שכה (מבטאים – סוכו) מושכת אלפי מבקרים מידי שנה מאמצע ינואר עד תחילת מרץ בשל פריחת התורמוסים.התורמוס הוא סוג ממשפחת הפרפרניים.הפריחה היא בצבעי סגול,לבן,כחול וצהוב. בגבעה כאן הפריחה היא בסגול.
|
סעו מצומת האלה מזרחה בכביש 375. אחרי כ-2 ק"מ תראו בצד ימין פנייה לדרך עפר ומגרש חנייה מאולתר. בשבתות עמוס כאן מאוד וכדאי להחנות עוד הרבה לפני שמגיעים. לא להשאיר דברי ערך בתוך המכונית. ראו הוזהרתם!
|
אבני המייל
הדרך הרומית סומנה באבני מייל.הן נמדדו מעמוד מרכזי בשער שכם.
המייל הרומי כ- 1600 מ'. אבני המייל הן עמודים עגולים שנשענו על בסיסים מלבניים. כאן אנחנו נמצאים במייל ה- 24 מירושלים לאליותרופוליס Eleutheropolis (בית גוברין).
אבני המייל שימשו כמודעות. הן אינן INSITU והן הועברו לכאן משולי הכביש שעה שבוצעו עבודות להרחבתו. כל שליט הוסיף אבן וכך ידעו התושבים על השליט החדש. במפת מידבא רואים בבירור את את העמוד של שער שכם. במפת פויטינגר צויין המרחק במדוייק. החלק העליון של הכתובת על האבן כתוב בלטינית והחלק התחתון בשפה היוונית - השפה השימושית של האימפריה הביזנטית שהמשיכה ככזו עד למאה שנה לאחר הכבוש הערבי ב- 636.
אבן מייל ועליה כתובת.
|
|
הקולומבריום בתל גודד
|
שלט בצידי הכביש ליד הכניסה לתל גודד
לבאים בכביש 1 מירושלים ומתל אביב סעו עד מחלף בית שמש המשיכו לנסוע מערבה בכביש 38 עד לצומת האלה. המשיכו בכביש 38 עוד כ-8 ק"מ עד שתראו בצד ימין את השלט המופיע בתמונה.
לבאים בכביש 6 רדו במחלף קרית גת וסעו בכביש מספר 35 לכיוון חברון, בהמשך סעו בהתאם לשילוט לכיוון בית שמש עד לצומת נחושה.ופנו שמאלה לכיוון בית שמש.
לבאים מכיוון קרית גת או כביש 6 סעו בכביש 35 עד למחלף נחושה.פנו שמאלה בצומת נחושה.
ממחלף נחושה המרחק הוא 2.5 ק"מ עד שתראו את גבו של השלט המופיע בתמונה. (יש שלט רק בצד אחד של הכביש).
|
| |
|
מערת קולומבריום
מערת הקולומבריום היא הגדולה שבמערות הקלומבריום כאן. אינה רחוקה מהחניון. יש לה צורת צלב. במערה יש יונים פעילות. שם המערה - מערת השוק. היא נבנתה מראש כמערה כזו ולכן נבנתה בצורת צלב אורתודוכסי. כיום יש 1902 כוכים. בתקופה הביזנטית הרחיבו ולכן יש יותר כוכים. כל כוך מכיל 2 יונים ולכן מגיעים ל- 4,000 יונים. היה רק פתח אחד, פעם בחצי שנה הוציאו את כל זבל היונים. המיקום של השובך מתחת לאדמה הוא יותר זול. השהייה מתחת לאדמה אינה מפריעה ליונים.
קולומבריה - צורת רבוי של קולומבריום.
מתחת לפתחים יש בורות נקוז למי הגשמים, כי אם מי הגשמים היו מרטיבות את הזבל, זה היה פוגע בטיבו. המפעל הוא פרטי מהמאה ה- 3 לפנה"ס ונועד לספק זבל לשדות. מרשה שוקמה על ידי גבינוס נציב דמשק. בשנת 40 לפני הספירה נכבשה על ידי הפרתים. הקולומבריום נמצא ליד מגרש החנייה שממול לשרותים. לידו נמצאת המערה הפולנית.
קולומבה - Columba יונה בלטינית. המקום כאן שימש כשובך יונים. היו כאן מאות יונים. היונים שנועדו לקרבנות היו רק חלק מהצריכה המקומית. בעולם שאין בו מקררים מגדלים יונים כי אין בזבוז של בשר. היונים שימשו למטרה נוספת- זבל יונים משובח.עד היום משתמשים במצרים בזבל יונים. נאצר הקים במצרים את סכר אסוואן (עוד על סכר אסוואן -לחצו כאן ) שהציל אותה אך גרם לבעיות אקולוגיות. הסחף העשיר נעצר בסכר. עד לשנות ה- 60 מצרים היתה מכוסה בסחף מלא רקבובית. מצרים היתה עשירה וכך היא ראתה את עצמה. כיום מצרים אחת הארצות העניות, אך זה בשל התפוצצות האוכלוסין. בכל כפר במצרים מגדלים יונים שהוקמו אחרי בניית סכר אסוואן (עוד על סכר אסוואן -לחצו כאן). מתחת לשובך מתרכז זבל ובו מזבלים את השדות. היו שנים שחשבו שהחורים אותם אנחנו רואים כאן נועדו להטמנת אפר מתים. אך אחרי שבדקו מקומות כמו רומא, התברר שהנישות כאן קטנות מלהכיל את כדי האפר. בנוסף לכך, אצל העמים השמיים אין קרמציה (שריפת מתים). היא אופיינית רק לחיילים הרומים. את היונים הכניסו פנימה למערה והן התארגנו בזוגות. היונים נשארים בזוגות למשך כל חייהם. היונים חזרו לשובך מבלי שיכריחו אותן. אם היו חופרים למטה היו מוצאים שרידי חריוני יונים. בחלק העליון של החלל יש נארי. על הקירטון מתפתחת קרקע רנדזינה שכדי להשביחה יש צורך בזבל. השוני בין הנישות אינו משמעותי. הן שימשו לדגירת יונים. הצבע השחור על הנישות אינו ברור. האמריקאים הוציאו סכומי עתק על מחקר וטרם עמדו על תהליך היווצרותו של השחור במערות. |
|
המערה היא מהמאה ה- 3 לפנה"ס .זו מערת קבורה בה יש כוכים. לא ליקטו כאן עצמות. לכל כוך הכניסו גוויה וסגרו אפשר לראות לפי המשקוף הנמצא סביב כל כוך. הקהילייה לא יהודית. הרעיון של שימוש בכוכים הוא יבוא מאלכסנדריה. הקבורה כאן היתה משפחתית. היו רבות כאלו. הכוכים נחצבו לפי הצורך ולכן במערות אחרות הכוכים לפי גודל הגופה.
מערה זו נמצאה בשנות ה- 30 של המאה ה-20 . הציורים המקוריים הושמדו על ידי המקומיים. הציורים שאנחנו רואים כיום הם העתק מדוייק של המקור ונעשו על ידי חיים קפצ'יס בשנת 1994.
בציורים רואים גרלנדה - זר מעל לשורת הציורים. השמות היוונים של המתים כתובים מעל כוך. חלק מהחיות אינן מוכרות. הציורים הם במתכונת ציורים של העולם ההליניסטי ונעשו על פי הזמנה מספר דוגמאות. מקורם באלכסנדריה. ביוונית ג'ירפה = גמל-נמר. מקור החיות בגן החיות שהיה אז באלכסנדריה. בעל הבית אפולופונס - ראש קהיליית הצידונים במרסה. וזהו הזהוי הראשון של המקום בשמו המפורש. קהיליות צידוניות היו במקומות נוספים בארץ כמו בשכם למשל.אפולופונס מת בגיל 74. חוץ מהכתובות יש גרפיטי ליד קרברוס - הכלב המיתולוגי בעל שלושת הראשים ששמר על השאול. האריה עם פרצוף האדם הוא אריה מהמיתולוגיה הסורית. יש הטוענים שאשתו של אפולופונס נמצאת במרכז. הכוכים הגדולים נחפרו מאוחר ליתר הכוכים.
מערת אפולופאנס (מערת הצידונים)
|
מערת הפעמון
כל המרחבים מסביב נחצבו על ידי אדם. הרצפה היתה למעלה, והחפירה התחילה מלמעלה.החציבה התחילה מחור אחד למעלה כלפי מטה. לאחר שנוצר הבור יצרו חבור עם הבור השכן וכ'. כאן יש דפוס של פעמון ומכאן מסיקים שמטרת הפעמון - חציבה.
להזמנת טיולים או לקבלת פרטים נוספים צרו קשר באמצעות תיבת התגובות מתחת לשורה זו
