חרם בנצרות

דומה, שהחרם המפורסם ביותר בהיסטוריה האנושית בכלל ושל ההיסטוריה הנוצרית בפרט, הוא החרם שהטיל האפיפיור גרגוריוס השביעי על היינריך הרביעי קיסר האימפריה הרומית הקדושה.החרם שהוטל בפברואר 1076 טבע את המושג "הליכה לקנוסה" בה השפיל הקיסר את עצמו בבקשו מחילה מהאפיפיור להסרת החרם. על מקורו של החרם בנצרות ומשמעויותיו ברשומה זו.



 
 
 חרם הוא נידוי של אדם מהחברה בה הוא נמצא.על הציבור נאסר לבוא בחברתו של המנודה, נאסר לדבר אתו, ונאסר לאכול אתו ולבוא אתו בקשרי מסחר. בימיה הקדומים של הנצרות משמעות החרם הייתה חמורה מזו של היום. הכנסייה הוציאה אז את המנודים מכלל חברי הקהילה.מנודים שביקשו לחזור לחיק הנצרות נאלצו לעבור תהליך של ארוך תשובה בפרהסיה.
 


 מקורות

 
הבסיס לחרם בנצרות על פי מתי -אופק עולמי -
חרם או נידוי בנצרות מבוסס על הכתוב במתי, יוחנן, באגרת הראשונה אל הקורינתים ובספר מעשי השליחים.

מתי פרק י"ח 


"וכי ייחטא לך אחיך,לך והוכח אותו בינך ובינו לבד. אם ישמע אליך קנית לך אחיך. ואם לא ישמע, קח אתך עוד אחד או שניים, למען על-פי שנים או שלושה יקום כל דבר. ואם לא ישמע אליהם, הגד אל הקהל (כנסייה): ואם לא ישמע גם אל הקהל (כנסייה), והיה לך כגוי וכמוכס".
הבסיס לנידוי בנצרות מתבסס כל הנאמר במתי פרק י"ח פסוקים 15-17 כפי שמופיע לעיל. המוכסים, בשל גביית המס, נחשבו לתחתית הסולם החברתי בחברה הנוצרית.
התוספת (כנסייה) בסוגריים, אינה מופיעה בתרגום הברית החדשה לעברית, אך בתרגומי הברית החדשה לשפות זרות במקום המילה קהל מופיעה המילה "כנסייה".

האגרת הראשונה אל הקורינתים
האיסור לא לבוא בחברתו או לאכול עם האיש שהוחרם מבוסס על על אמור באיגרת הראשונה אל הקורינתים.בפרק ה' פסוקים 1-8. נאסר לבוא בחברתם של חסרי מוסריות מינית, תאבי בצע, עובדי עבודה זרה, מגדפים, שיכורים ורמאים.
האגרת אל הרומיים
באגרת אל הרומיים פרק טז' פסוקים 17-19 ישנה התייחסות אל מעוררי המחלוקות והמכשילים הפועלים בניגוד לדוקטרינה הרשית של הכנסייה. אנשים אלו מוצגים כאינטרסנטים המוליכים שולל את התמימים.

 מי רשאי להטיל חרם

חרם מוטל על ידי:
■ בישוף (הגמון) 
■ שליח האפיפיור
■ האפיפיור
לבישופים ניתנה סמכות להטיל חרם בתחום שיפוטם אם כי החרם תופס בכל מקום. כאשר האפיפיור או שליח מטעמו מטילים חרם, החרם כוון נגד אישיות רמת מעלה. בימי הביניים הייתה לחרם משמעות פוליטית חשובה מאוד מכיוון שכאשר הטילו חרם על מלך או על שליט כל הוואסלים שלו שוחררו מחובת נאמנותם למלך.מלכים אחרים קבלו אישור מהכנסייה לפלוש לארצו של המלך המנודה. 

 משמעות החרם בכנסייה הקתולית

 הקנון של הכנסייה הקתולית קובע כי נידוי הוא גינוי ולכן הוא "עונש מרפא" אשר נועד להזמין את הנענש לשנות את ההתנהגות או את הגישה באמצעות תשובה וכך לחזור ולהתאחד עם הקהילה. העונש לא בא לכפר על העוול שנעשה ואין זה עונש נקמני לשם העונש.


 מעמד המנודים

 
בכנסייה הקתולית המוחרמים ממשיכים להיחשב קתולים אם כי נמנעה מהם ההשתפות במיסות וכמו כן אינם יכולים להשתתף בטקס האאוכריסטה (ראו רשומה נפרדת באתר-לחצו כאן) וליטול חלק בליטורגיות כמו השתתפות בתפילות, הבאת מנחות וכו'. המוחרמים מתבקשים לשמור על קשר עם הכנסייה במטרה לעודד אותם לחזור בתשובה ולחזור לפעילות מלאה בקהילה.


 סוגי חרם

 החרם נחלק לשני סוגים:
■ חרם אוטומטי אחרי פס"ד
■ חרם עתידי לפני פס"ד
חרם אוטומטי כאשר הנאשם הוא  "אחרי המשפט" latae sententiae לאטה סנטנטיאה (תרגום מילולי: המשפט כבר עבר) מבוצע באופן אוטומטי עם ביצוע העבירה כפי שהמשפט הקאנוני קובע.פס"ד זה מותנה בידיעת החוק מצד החוטא.
חרם עתידי כאשר הנאשם הוא "לפני משפט" ferendae sententiae  פרנדאה סנטנטיאה (תרגום מילולי: המשפט יועבר) מבוצע רק אחרי שניתן פס"ד שנתן ממונה לגיטימי או פס"ד של בית דין כנסייתי.לפני שמוטל חרם כזה הנאשם חייב לקבל שתי התראות לפני ביצוע החרם.


 מוחרמים מפורסמים

כבר בימיה הראשונים של הנצרות במאה הראשונה,  אחד המוחרמים הראשונים היה שמעון מגוס (שמעון הקוסם) שביקש לקנות תפקיד כנסייתי בכסף וכך נטבע המושג סימוניזם –קניית תפקיד כנסייתי בכסף.
מאז הצטרפו לרשימה הארוכה של המוחרמים אישים מפורסמים רבים וביניהם:
יאן הוס, ג'ירולמו סבונרולה, הנרי השמיני מלך אנגליה, הנרי הרביעי מלך צרפת, נפוליאון בונפרטה, פידל קסטרו, חואן פרון.
■ פרידריך השני קיסר האימפריה הרומית הקדושה ומשחרר ירושלים במסע הצלב הששי  – נודה ב-1227 על ידי האפיפיור גרגוריוס התשיעי.
■ יאן הוס רפורמטור דתי צ'כי – נודה מהכנסייה הקתולית ב-1411.
■ הנרי השמיני מלך אנגליה  - בעקבות התנתקותו מהכנסייה הקתולית והקמת הכנסייה האנגליקנית הורה האפיפיור לאו העשירי ב-1530 להחרים את הנרי השמיני.
■ חואן פרון נשיא ארגנטינה  – הוחרם בשנת 1955 לאחר שגירש שני בישופים מארגנטינה.
■ פרידריך הראשון המכונה פרידריך ברברוסה קיסר האימפריה הרומית הקדושה – הוחרם על ידי האפיפיור אלכסנדר השלישי ב-1176 על רקע מאבקי האינווסטיטורה.
■ היינריך הרביעי קיסר האימפריה הרומית הקדושה – הוחרם על ידי גרגוריוס השביעי ב- 1076 על רקע מאבקי האינווסטיטורה וזכה למחילה רק לאחר שהלך לקנוסה.
 


 
 

אכיפת החרם

 בדרך כלל המוחרמים מצייתים להחלטות הכנסייה על הטלת החרם. כאשר הכנסייה התקשתה באכיפת החרם היא ביקשה את התערבות המדינה.


 הכנסיות הרפורמיות

 תפיסת החרם ככלי ענישה כפי שהתגבשה בימי הביניים הייתה משותפת לכל הכנסיות הנוצריות. אך בהדרגה השתחררו הכנסיות הרפורמיות מהטלת עונשים חמורים בשל הצורך באכיפה של המדינה.הכנסיות הרפורמיות אימצו קו של עונשים קלים על המוחרמים והסמכות להטיל חרם הועברה לכומר.
בכנסיות הגרמניות הוטל עונש חברי הקהילה שחטאו בפומבי.זקני העדה הזהירו את החוטאים ואם זה לא עזר נאסר על החוטאים להשתתף בטקס האאוכריסטה (ראו רשומה נפרדת באתר -לחצו כאן)  ובטקסים דתיים אחרים.רק כאשר החוטאים היו מועדים פורסם קלונם ברבים.
בכנסייה הסקוטית הוזהר החוטא על ידי אחד מזקני העדה וכאשר שב וחטא נאשסר עליו להשתתף בטקס האאוכריסטה.שב וחטא הורחק מהעדה.
ראו רשומה נפרדת באתר –לשבור את הגלים. לחצו כאן