היסטוריה
ראשיתו של השוק הצף לפני כ-150 שנה בבנייתה של תעלה המקשרת בין שני נהרות (למעשה זרועות של הצ'או פארייה) נהר טאצ'ין במחוז סמוטסקורן ונהר מַקלונג במחוז סמוטסונגקרם. המלך מונגקוט, רמה הרביעי, (תקופת שלטונו 1851-1868)  הורה לבנות את התעלה כדי לקשר בין שני המחוזות. תעלת מים הייתה אמצעי התעבורה היחיד שניתן היה לבנות באותם ימים.
בניית התעלה על ידי המלך  היא המקור לשם המקום. בתאילנדית משמעות המילה "דמננן" היא דרך מלכותית. ו"סאדווק" משמעותו נוח. האכרים החיים סביב התעלות בנו עוד כ-200 תעלות משנה ובתיהם פזורים על גדות התעלות. התעלות משמשות לתחבורה ולהשקיית השדות. במרוצת השנים התפתח במקום שוק של האכרים שהגיעו לכאן עם סירותיהם כדי למקור את תנובת השדות. התפתחות התיירות בתאילנד בשנות ה-70 והשמונים של המאה ה-20 הפכה את המקום ליעד תיירותי.
השוק כיום
כאשר הגיעו ראשוני התיירים למקום החלו המקומיים לעניין אותם בסחורות. אך דא עקא, האכרים נמצאים בסירה במים והתיירים על הרציף. האכרים מצאו פתרון מקורי למסחר. הם אוחזים במוט ארוך אשר בקצהו קופסה ובה שמים את מרכולתם. לסחורה המוצעת מוצמד דף נייר ועפרון. התייר המתמקח רושם את המחיר, האכר מחזיר אליו את המוט משנה את המחיר וכך חוזר הדבר חלילה עד שהם מגיעים לעמק השווה.
 

האכר בסירה אוחז מוט לצורך מקח וממכר עם התיירים