בעיות כלכליות

מלחמת העולם הראשונה גבתה מצרפת מחיר כבד. המלחמה בין צרפת לגרמניה התנהלה ברובה על אדמת צרפת. הממשלה נאלצה לשלם קיצבאות למשפחות החללים שנפלו. צרפת איבדה למעלה ממליון ושלוש מאות אלף חיילים. מספרם של הפצועים והנכים היה כפול. באותה עת, מרבית הנשים לא עבדו ובעקבות המלחמה נותרו מאות אלפי משפחות ללא מפרנס. הצרפתים קיוו  להשתמש בכספי הפיצויים מגרמניה כדי לשקם את הכלכלה – כספים, שכידוע לא התקבלו מגרמניה שלא רצתה וגם לא יכלה לשלמם.

רוסיה שהפכה להיות מדינה קומוניסטית הלאימה את כל המפעלים ובכלל זה השקעות של צרפתיות רבות. הון פרטי וממשלתי רב שהושקע ברוסיה ירד לטמיון. המשטר הקומוניסטי ברוסיה לא הסכים להחזיר הלוואות שצרפת  נתנה לחברות רוסיות ולצאר הרוסי. צרפת קיוותה לפרוע את חובותיה לארה"ב באמצעות הפיצויים מגרמניה. ואנו יודעים כבר מה היה גורלם של פיצויים אלו.

התעצמותה הצבאית המתמשכת של גרמניה מחד והידיעה כי מצפון תפתח הרעה – הגבול הצפוני של צרפת היה פרוץ וקל לפלישה.  שני גורמים אלו חברו יחדיו והובילו להקמת קו הביצורים במאג'ינו שעלותו הכספית הייתה גבוהה מאוד.

המשבר הכלכלי העולמי בשנת 1929 השפיע במיוחד על צרפת והחמיר את בעיית האבטלה. צרפתים רבים חשו ייאוש מהמצב ורבים תלו את האשם במערכת הפוליטית הצרפתית. בשנות בשלושים גברו הקולות נגד השיטה הליברלית של "הרפובליקה השלישית" (שהוקמה בשנת 1871).

נפילת הבורסה האמריקאית ב-1929 הובילה למשבר כלכלי עולמי אשר השפיע במיוחד על צרפת והחמיר את בעיית האבטלה. צרפתים רבים חשו תסכול וייאוש מהמצב הכלכלי הקשה והטילו את   האשמה במערכת הפוליטית הצרפתית. הקריאות לשינוי פוליטי גברו בשנות השלושים. הקצף יצא  נגד השיטה הליברלית של "הרפובליקה השלישית" (שהוקמה לאחר התבוסה לגרמניה בשנת 1871).

צרפת חוותה משברים פוליטיים רבים שהגבילו את יכולתו של המנגנון הממשלתי לפעול לשיקום הכלכלה. מקור המימון העיקרי של התקציב הממשלתי , מערכת גביית המיסים לא פעלה כראוי, דבר שגרם לגירעון תקציבי מתמשך. המשבר הכלכלי  העמיק גם בשל  מקרי שחיתות כלכלית.  ובכלל זה, פרשת השחיתות  שהתפרסמה בשם "פרשת סטויסקי". סטוויסקי היה בנקאי יהודי, נוכל, שמכר את מניותיו במחיר גבוה הרבה יותר מערכן האמיתי בהיותו מקורב לממשלה - סטוויסקי לא הובא לדין.

בעיות חברתיות

התגברות הרגש הלאומני והאנטישמיות בעקבות גלי ההגירה - לאחר 1918 ובמהלך שנות  ה -20, ישנה תנועת הגירה עצומה בהקיפה באירופה.

הפחד מאימת השלטון הקומוניסטי ברוסיה יצר גל של הגירה מאונס. הגירה של פליטים, מרוסיה ומהארצות השכנות: אוקראינה, הונגריה, רומניה וארצות הבלקן. הגירה זו כללה רוסים ,רומנים, אוקראינים הונגרים אך גם יהודים מארצות מזרח אירופה והבלקן.

המהגרים עזבו את ארצותיהם כמעט בחוסר כל. רוב מדינות אירופה וארה"ב סגרו את שעריהם בפני הפליטים. צרפת היתה המדינה היחידה שהייתה מוכנה לקלוט את הפליטים.

בתקופה זו  (בין השנים 1920-1933)  שיעור הילודה בצרפת נמוך מאוד בעקבות מלחמת העולם הראשונה. צרפת משוועת לידיים עובדות.  המפעלים היו סגורים כי הפועלים מתו במלחמה. צרפת  רצתה לשקם את כלכלתה. צרפת קלטה לתחומה כ 3 מיליון מהגרים.

מהגרים אלו היו בעלי שונות חברתית, מנטלית, מסורתית, תרבותית ופוליטית מהחברה הצרפתית אליה היגרו. המהגרים החדשים לא הסתירו את לאומיותם והמשיכו לדבר  בשפת אימם,  התארגנו  על בסיס סקטוריאלי , וחלקם אף הצטרפו למפלגות קומוניסטיות.

חשש כבד ליווה את קליטת הפליטים. חשש שהמגרים החדשים עומדים לשנות את צרפת ולכן הם מהווים סכנה ללאומיות הצרפתית.

בכל מקום נשמעו קולות "להחזיר את צרפת לצרפתים" . להקטין את מספר המהגרים ואת השפעתם על החברה. בשנות השלושים גברו בצרפת הקולות הלאומיים והלאומנים שקראו

להפסיק את המדיניות הליברלית ששלטה בכיפה, לזנוח  את הערכים של המהפכה הצרפתית "חרות, שוויון ואחווה",ולהנהיג מדיניות שתבסס על ערכים לאומיים כמו "עבודה, משפחה ומולדת".

בפעם הראשונה, מאז המהפכה הצרפתית (1789) נשמעות קריאות מעין אלו. שימוש בסיסמאות וערכים לאומנים שייצגו את  הכנסייה והאצולה בתקופה שקדמה למהפכה הצרפתית. גל הלאומנות הגואה ששוטף את אירופה לא פסח על צרפת. בשנות ה 30: המשטרים הלאומנים והפשיסטים מתחזקים ובראשם המשטר הנאצי בגרמניה.

בצרפת מתחולל שינוי חברתי. המפלגות הלאומניות כמו  Croix-de-feu "צלב האש" או   L'Action française "לאקסיון פרנסז" מתחזקות (צחוק הגורל - נשיא צרפת לשעבר פרנסוא מיטראן היה חבר במפלגת צלב האש שיצאה כנגד הפליטים ממזרח אירופה. משפחת סרקוזי הייתה בין פליטים אלו. כיום ניקולא סרקוזי הוא נשיא צרפת..). גל של הפגנות  (חלקן אלימות) לאומניות שוטף את צרפת.ההמפגינים נשאו כרזות ובהן נכתב : "צרפת אינה יכולה להיות פח הזבל של פליטי אירופה".

סיבה נוספת לצאת כנגד המהגרים הייתה התגברות האבטלה. בשנות השלושים היו בצרפת כמיליון מובטלים.  הצרפתים הלאומנים טענו הלאומנים, שהמהגרים ממזרח אירופה גוזלים מהצרפתים את מקומות העבודה. טענות קשות הוטחו גם ביהודים כחלק מהתגברות האנטישמיות .על כך בהמשך.

במלחמה בין צרפת וגרמניה ב-1870 כבשו הגרמנים שני מחוזות צרפתים : אלזס ולוריין. הסכם ורסאי מחזיר אותם לצרפת.  הצרפתים נכשלו בניסיונם  להחדיר את השפה הצרפתית ואת מערכת החינוך הצרפתית לאזור, מכיוון  שתושבי החבל שהיו גרמנים ברובם, התנגדו וכך נוצרה עוינות בין תושבי החבל לצרפת. כשלון הפרנקופוניה (צרפתיזצייה)   בחבלים אלו תרם לחוסר היציבות הפוליטית והחברתית בצרפת שלאחר מלחמת העולם הראשונה.

כיצד מתמודדים הצרפתים עם המשברים הכלכליים חברתיים?

בין השנים 1923-1926 השקיעה  הממשלה סכום של 8 מיליארד $ בתשתיות – שיפוץ מערכות מסילות ברזל,  כבישים, תעלות מים , מכרות ברזל ופחם, ומבני ציבור.

התוצאה - הייצור התעשייתי גדל בכ- 80%. אך לא לזמן, ושוב המשק הצרפתי נכנס למיתון עמוק. שהחמיר מאוד בתחילת שנות השלושים בהשפעת "המשבר הכלכלי הגדול".

השקעה ממשלתית במשק – ממשלת צרפת הוציאה 8 מיליארד דולר כדי לשפץ את מכרות הברזל והפחם, בניני ציבור, מסילות ברזל, כבישים ותעלות מים. בין השנים 1923-1926 גדל היצור התעשייתי בכ- 80%. מגמת התאוששות זו לא החזיקה מעמד רב והמשק הצרפתי נכנס למיתון  חמור. המשבר הכלכלי העולמי בשנת 1929 החריף את המצב.

כשלון צרפתי נוסף היה כאשר הצרפתים כבשו את  das Ruhrgebiet חבל הרור (1923) מתוך מטרה לאלץ את גרמניה לשלם פיצויים. חבל הרור  עשיר במחצבים (ברזל ופחם). ניסיון זה נכשל בסופו של דבר בשל  התנגדות התושבים הגרמנים ובשל לחץ בינלאומי של בריטניה וארה"ב. משלם המיסים הצרפתי, שגם ככה כרע תחת עול המס, נשא בנטל ההוצאות  הכספיות האדירות של ההרפתקאה  הצבאית הכושלת בחבל הרור וההפסדים הכספיים בעקבותיה.

התקציב הצרפתי היה גרעוני. היה הכרח לקצץ באופן משמעותי בהוצאות הממשלה, להפסיק  לקחת הלוואות מחו"ל, ונעשה ניסיון לשפר את מערכת המיסוי. המדיניות הכלכלית החדשה הובילה  לירידה ברמת החיים הכללית, שכן היא התבססה על  העמקת גביית המיסים, הורדת שכר במגזר הציבורי  וקיצוץ בקצבאות משוחררי הצבא.

לא כל הציבור הצרפתי התבטא באמירות לאומניות. משכילים צרפתים פירסמו  מאמרים אנטי פשיסטים בכתבי עת ועיתונים שונים בעיקר מפיהם של משכילים צרפתים. התגובות נגד שנאת הזרים היו  של תנועות ומפלגות השמאל וכן מצד  אנשי כנסייה קתולים ופרוטסטנטים.

על אף השחיקה ההדרגתית בערכים הליברלים של "הרפובליקה השלישית", ולמרות התחזקות התנועות  הלאומנית, הצרפתים לא חוקקו  שום חוק לאומני או גזעני. חוקים אלו נחקקו עם הקמת ממשלת וישי אחרי הכיבוש הנאצי בשנת 1940.

כדי להילחם באבטלה הגואה בצרפת (מספר המובטלים הצרפתים הגיע לכ 350 אלף), היה הכרח לצמצם את מספרם של העובדים והמהגרים הזרים. זה נעשה בשני אופנים:

הגבלה או גירוש של עובדים זרים –רשיונות עבודה של עובדים זרים הוגבלו, עובדים זרים ללא רשיון – גורשו מצרפת. שנאת הזרים לא ידעה גבול. פעולות הממשלה הצרפתית כנגד הזרים, זכו לאהדה ע"י מספר הולך וגובר של אזרחים צרפתים.

אף על פי כן, המדיניות הצרפתית שנסקרה לעיל לשיפור המצב הכלכלי, נכשלה.

עד סוף שנות השלושים לא הצליחה צרפת להתגבר על בעיותיה הכלכליות. תחושות משבר, ייאוש  ואובדן דרך פשטו בקרב המוני המובטלים והחיילים המשוחררים. שראו בממשלה אשמה במצב הכלכלי והחברתי העגום. תחושות קשות אלו העכירו את  המורל והקשו על ניסיונות השיקום של הכלכלה והחברה הצרפתית.