דוי טונג
דוי טונג  הוא פסגת הר  בגובה 1,389 מ' ברכס ההרים הגירני נאנג נון  (דוי נאנג נון) ดอยนางนอน בצפון תאילנד בקרבת הגבול עם בורמה המתנשא לגובה ממוצע כ-1,800 מ'. הרכס הוא חלק ממשולש הזהב.  מורדותיו הדרומיים מיושבים בשבטי הרים שחצו את הגבול מבורמה.הקרבה לגבול הבורמזי (שאינו מסומן בשטח) מאפשרת מעבר כמעט חופשי של מהגרים מבורמה בעיקר שבטי הרים שלאחר חציית הגבול, מסתתרים במערות קרסטיות המצויות בשפע. סבך היערות אינו מאפשר בניית דרכי  תחבורה ולכן יכולת האכיפה השלטונית היא דלה. התוצאה: המקום הפך להיות בית גידול אידיאלי לאופיום.
השם – "דוי" בתאילנדית משמעו הר,פסגה. "טונג" הוא דגל וביחד "פסגת הדגל". בתחילת המאה העשירית פקד אצ'וטארט מלך צ'יאנג סאן  להניף בפסגת ההר דגל בודהיסטי ענק כדי לציין את מקום בנייתם העתידי של שני צ'דים. 
 

גנים ברכס מה סאלונג בצפון תאילנד

גני מיי פה לואנג Mae Fa Luang    แม่ฟ้าหลวง
הגנים נמצאים כ- 50 ק"מ מצפון לצ'יאנג ראי בחזית ארמון דוי טונג. הגנים הוקמו בשנת 1992 ומקיפים שטח של כ-25 דונם.
משמעות השם "מיי פה לואנג" הוא המלכה האם השמיימית. הוא ניתן להם לכבוד המלכה האם שיזמה את הקמתם.

 

גני מיי פה לואנג

פרוייקט הגנים, הארמון והפיתוח הסביבתי נעשו הודות ליוזמתה של המלכה האם שנפטרה בשנת 1995 והקדישה את שנותיה האחרונות לטובת תושבי צפון תאילנד. הפרוייקט נועד לעודד תיירות לצפון תאילנד ולאפשר לתושבי הצפון שעסקו בגידול אופיום, להשתלב בפרנסה מתיירות ומחקלאות. במקום הוקמה וילה מלכותית ששימשה את המלכה האם למגורים וכך יכלה המלכה לעקוב מקרוב אחרי התקדמות הפרוייקט. החקלאים המירו את גידול האופיום בגידולי תה, אננס וטבק. השילוב של האקלים הנוח והקרקע הפורייה מאפשרים לחקלאים להניב יבולים עשירים.
הדרך להר מתפתלת בין יערות טיק ובמבו ומאפשרת במספר מקומות נקודות תצפית לעבר בורמה ולאוס.