האגדה מספרת כי בודהה היה בנו של סודהודנה, מלך מדינת שאקיה, ששכנה באזור שהיום הוא דרום נפאל, סביב העיר קאפילאוואסטו. שנים רבות לפני שבודהא נולד השתוקקו המלך והמלכה לבן. אך המלכה נותרה ערירית. המלך פנה אל כל תושבי ממלכתו וביקש לדעת עד מתי יוותרו המלך והמלכה ללא יורשים. רבים הגיעו לחצר המלך והשיאו עצות אך ללא הועיל.

יום אחד, התדפק על שערי הארמון קשיש עטור זקן לבן וביקש להיפגש עם המלך והמלכה ביחידות.  הוא ישב עמם התבונן במלך  ובמלכה ואמר להם : "בעוד שנה מהיום תחבוק המלכה, מאיה בן. אך דעו לכם הוא יהיה מלך אדיר או דמות דתית שתחולל מהפכה דתית בקנה מידה  עולמי."

ואכן חלפו להם הימים, המלכה מאיה התהלכה יום אחד בגן הארמון וכשהיא מוקפת בפרחי לוטוס נפלה עליה תרדמה והיא חלמה חלום. בחלומה ראתה כי פיל לבן חודר לתוך גופה דרך החזה... היא התעוררה וגילתה כי היא הרה. לימים ילדה בן  ושמו סידהרתה גאוטמה (בסנסקריט: सिद्धार्थ गौतम).

כדי להימנע מהגשמת הנבואה כי הנסיך ייהפך למחולל שינוי דתי, מנעו ממנו  המלך והמלכה לצאת מהארמון. עבור בודהא לא היה זה כלא , כי הממלכה בה נולד הייתה ממלכה מפותחת מבחינה תרבותית, הנסיך הצעיר נהנה מחיים נוחים, ועד גיל 29 לא ידע אלא עונג.

הנסיך היה סקרן לדעת מה קורה מחוץ לארמון. הוא שיכנע את משרתיו לשתף עימו פעולה.

באישון לילה, הביאו המשרתים את מרכבתו לשער הארמון,  וכדי שלא יישמעו נקישות פרסות הסוסים במגעם עם הקרקע הם עטפו את רגלי הסוסים.  הם נשאו את המרכבה על כתפיהם עד לשער ממש. וכך בודהא עזב את הארמון.

בעוזבו את ארמונו לראשונה התהפך עליו עולמו כאשר נחשף לסבל שבקיום האנושי. בשלושה ימים רצופים ראה גם אדם חולה מאוד, גם אדם זקן וגם אדם מת. הוא הוטרד עמוקות משהכיר בכורח הזִקנה, המחלה, המוות וארעיות הכול. כך נתקל לראשונה בחייו במציאות הסבל. הוא לא מצא רעיון כלשהו, שעליו יוכל להסתמך במחשבותיו. תהילה, שמחה, רכוש – הכול יחלוף. מבחוץ, כמו גם מבפנים, ראה רק דברים בני-חלוף; שום דבר לא היה אמיתי וממשי.

וכך, בגיל 29 השאיר בודהא   את חיי המותרות מאחריו, ועזב  את ביתו ומשפחתו כדי לנדוד ברחבי הודו במטרה להבין את הסבל הכרוך בקיום האנושי ולמצוא לו פתרון. הוא למד בחברת נזירים  שונים, אך תורתם  לא הובילה אותו  ליעדו הסופי – להבין את משמעותה של התודעה. מוריו ( רישים  )  ידעו רבות על המתרחש בתודעה, אך לא ידעו דבר על התודעה עצמה. באותה עת , סבר בודהה כי חיי הנזירות (פרישות) הם הדרך הנאותה להגיע להבנת התודעה. מכיוון שאיש לא הכיר דרך שבה ניתן לשלב את הדרך הרוחנית בחיי היום-יום, נאלץ בודהה לבחור בדרך הפרישות שנועדה לצמצם את כמות הרשמים שנקלטים בתודעה. לאחר שהרעיב את עצמו כמעט עד מוות, התחוור לו  שדרך הסגפנות שבה האדם מדכא את גופו איננה יכולה להביא להארה, ולכן  נטש את דרך הסגפנות.

חלפו  שש שנים מחוץ לארמון, בודהה מגיע לבודגאיה הנמצאת היום במדינת ביהר בהודו. הוא התיישב מתחת לעץ, נחרץ  בדעתו לתרגל מדיטציה, עד שיהיה מסוגל להביא תועלת לכל היצורים. במהלך המדיטציה נלחם בדמיונו עם מלך השדים ההודי מַארֶה   והצליח להגיע למצב של שוויון נפש כלפי שלוש בנותיו שניסו לפתותו, עד שפרצופיהן נרקבו והן נטמעו בתוך האדמה. לאחר שישה ימים ולילות, בבוקר השביעי, השיג את רגע הנירוואנה (הארה) שבו נחשפו לו אמיתות הקיום. היה זה גם יום הולדתו ה-35, ו-45 שנים לאחר מכן – יום מותו. בבוקר זה של ירח מלא נמוגו התפישות האחרונות על מושגיות, שעוד טשטשו את בהירות תודעתו. כל הרעיונות בדבר ההבדל בין חלל לאנרגיה, בתוכו ומסביבו נעלמו, והוא הפך למודעות יודעת-כול ועל-זמנית. הוא נהיה ער למהות כל הדברים: המרחב הכל-יודע, העושה הכול לאפשרי, בהירותו הקורנת המבטאת את עושר התודעה.

שלושת בנותיו של מארה,מלך השדים, "עושות" עיניים לבודהה ומנסות לפתותו

באותה שעה הבליחה במוחו כל ההיסטוריה האנושית ( ולמעשה כל הידע הקיים ביקום ) , זו שהייתה וזו שעתידה לבוא.

בחייו, היה בודהה המנהיג הרוחני והמייסד ההיסטורי של הבודהיזם. הבודהיסטים מחשיבים אותו לבודהה העליון בזמננו. מועד לידתו ומותו אינם ודאים, מרבית ההיסטוריונים מעריכים כי הוא חי בין 563 לפני הספירה עד 483 לפנה"ס, אולם יש הטוענים כי הוא חי עשור מאוחר יותר.

גאוטמה הוא הדמות המרכזית בבודהיזם, תיאורי חייו, דיונים שניהל, החוקים הנזיריים שקבע סוכמו לאחר מותו ונלמדו בעל פה על ידי הסנגהה וכך הועברו לאורך הדורות בין תלמידיו. אוסף הדיונים המיוחסים לגאוטמה הועלו לכתב רק כ-400 שנים לאחר מותו.

 הבחנתם בודאי, כי שם אמו של בודהה היה מיה. גם לידתו של בודהה אינה לידה שבאה בעקבות יחסי מין (הנתפסת כלידה שבחטא יסודה ומכאן המושג  Immaculate Conception = עיבור ללא חטא  )  אלא, היא שילוב של לידות בנוסח המיתולוגיה היוונית (כמו סיפור לידתו של הרמס  Hermes ,שנולד לאחר שזאוס ביקר את מאיה Maia ,בתו של אטלס בחלום, ולאחר שהיא מקיצה בבוקר היא מבחינה שהיא בהריון.) , וסיפור לידתו של ישו ממרים הבתולה. השם מרים מזכיר את השם מיה. על הקשר בין ישו לבודהה נכתבה עבודת דוקטורט.

הזקן המופיע בארמון ומבשר את לידתו של בודהה מזכיר לנו את המלאכים שבישרו לאברהם ושרה על לידת יצחק.

בודהה עוזב את הארמון בגיל 29 . הוא מתחיל מחזור חדש, פותח דף חדש. לאחר השלמת 4 מחזורים בני 7 . הוא מת כאשר הוא משלים מחזור מלא- הלבנה במילואה.

בודהה מגיע להארה בדיוק ביום הולדתו ה-35.  השילוב של 3+5 = 8  שהיא ספרה חשובה מאוד בבודהיזם, שמונה הן שמונה האמיתות עליהן מדבר בודהה.
בודהה נולד ב- 8 בחודש.

בודהה מת 45 שנה לאחר מכן ולכן סכום הספרות (4+5) 9 גם הוא מספר מקודש אצל חסידי בודהה.

בודהה מגיע לנירוונה לאחר 6 ימי מדיטציה ביום השביעי. האם ישנו קשר לבריאת העולם? יצירת דבר חדש?

גם בברית החדשה ישנו טיעון דומה. ישו, ביוחנן פרק א' מכונה " האור" . ראו גם    משל המערה - לחצו כאן.


להזמנת הרצאה על דתות מזרח-אסיה ולקבלת מידע נוסף על הרצאות וטיולים צרו קשר באמצעות תיבת התגובות מתחת לשורה זו