עם התפשטות הנצרות, המקום הוכר כמפרץ לורן הקדוש.במאה התשיעית נכבש המקום בכיבוש המוסלמי של דרום צרפת עד שהמוסלמים גורשו בשנת 973 על ידי וויליאם מפרובאנס.

החל מ-1388 המקום עבר לשליטת בית סבוי שבנו את הכפר כמעוז בשל קרבתו לניס. בראשית המאה ה-16 נכבש המקום על ידי ח'יר א-דין פאשה, שודד הים שפעל בשירותו של השולטאן העות'מאני סולימאן המפואר.

במהלך "מלחמת הירושה הספרדית", בשנת 1709, המלך לואי ה-14 הורה להרוס את החומות המקיפות את העיר. רק בחודש אפריל 1860, בעקבות הצבעה פה אחד של כל תושבי איזה,  הפכה איזה לחלק מהטריטוריה הצרפתית.

איז תוארה כ"קן נשרים" בשל מיקומה על מצוק בגובה 427 מ' מעל פני הים. בשל גובהה הרב של הכנסייה, נשקפת למרחוק תאורת האוכרה שבה. בתוך הכנסייה ישנו צלב מצרי עתיק המעיד על שורשיו העתיקים  של הישוב עוד מימי הפניקים שהקימו במקום מקדש לכבוד האלה איזיס. יש הסבורים כי שם האלה איזיס הוא המקור לשם העיר. אחרים סבורים כי שם העיר מקורו בשיבוש השם של נמלה של אביזיו Avisio .

 בהיותו בן 40, התגורר הפילוסוף הגרמני פרידריך ניטשה כמעט כשנה בשנים 1883/4 באיז. כאן שקד על עבודתו "כה אמר זרתוסטרא" וסבורים שכאן נכתב חלקה השלישי של היצירה. הוא התפעל כל כך מהמקום והיה נוהג לרדת לעיתים תכופות לים במשעול היורד אל הים. לימים זכה משעול זה לכינוי "משעול ניטשה".