|
|
כבר המצרים הקדמונים היו מודעים לתופעה של שינויים במשטר הזרימה של הנילוס והצפת שדות כאשר הנילוס גאה על גדותיו. המצרים הקדמונים נהגו לרשום על קירות הסלעים את גובה מי הזרימה וכאשר המים עברו את הסימון ידעו כי צריך להיערך לגיאות. (כמו בתמונה)
הגידול העצום באוכלוסיית מצרים והצורך במי שתייה ומים לחקלאות הוליד צורך למנוע את מי הנילוס להישפך לים התיכון. הקמת סכר על הנילוס וניצול המים שייאגרו מאפשרת הרחבת השדות החקלאיים והגדלת היבולים וכן להפיק חשמל הידרואלקטרי. (עוד על חשמל הידרואלקטרי ראו סכר איטייפו)
הנילומטר בכתב הירוגליפי באסוואן
|
הבריטים למודי הנסיון בנו כבר ב-1902 סכר באורך 1900 מ' ובגובה 54 מ' שתפקידו היה לאגור מים לשתייה ולחקלאות וימנע את הצפת השדות. במהלך המאה ה-20 גדלה אוכלוסיית מצרים בצורה ניכרת והסכר הבריטי כבר לא מילא את ייעודו.
הסכר הנמוך באסוואן
|
הגבהת הסכר הבריטי ב-1933 לא הועילה והתברר כי יהיה צורך להקים סכר גדול יותר. תוכניות היו כבר ב-1946. ההפיכה שהייתה במצרים עיכבה את התחלת העבודות. ההתקרבות בין מצרים לברית המועצות החישה את הפעלת הפרוייקט.
עם תחילת ההקמה התברר כי הסכר המתוכנן יגרום להיעלמותם של אתרים ארכיאולוגיים רבים. אונסקו נכנסה לתמונה ומקדשי אבו סימבל הועתקו ממקומם. ראו מקדש דאבוד במדריד.
בשנים 1960-1970 הקימו הסובייטים את הסכר השני ליד העיר אסוואן. אורכו של הסכר כמעט כפול מהסכר הבריטי – 3,600 מ'. מדרום לסכר נוצר אגם מלאכותי, שזכה להיקרא "אגם נאצר" על שם השליט המצרי יוזם הרעיון. זהו אחד האגמים המלאכותיים הגדולים בעולם והוא מכיל כ-150 מיליארד קוב מים. לשם השוואה יכולת האגירה המירבית בכנרת היא כ-4 מיליארד קוב בשנה.
אגם נאצר הוא אגם מלאכותי שנוצר לאחר הקמת סכר אסוואן
|
הפעלת הסכר הצילה את מצרים מהתייבשות. נשיא מצרים, גמאל עבדול נאצר הציג את הסכר כגן העדן המובטח.הקמת הסכר נועדה להשיג את המטרות הבאות:
♦ אבטחת מים במהלך כל השנה. מי שתייה ומים לשימוש חקלאי.
♦ הפסקת הצפת השדות והשטפונות של הנהר
♦ ניצול מכסימלי של חלקות החקלאות ואבטחת 2-3 מחזורי זריעה בכל שנה.
♦ כמויות המים העצומות איפשרו שתילת אורז
♦ הקמת הסכר איפשרה הקמת תחנת כח הידרואלקטרית לשימוש ביתי ותעשייתי.
♦ פיתוח אתרי תיירות באגם נאצר וסביבתו.
♦ פיתוח ענף הדייג באגם.
הכביש על הסכר הנמוך
|
האם הושגו המטרות בהקמת הסכר?
אך תוכניות ליחוד ומציאות ליחוד.הסכר נועד לפתור את בעייתם של כ-4 מיליון פלאחים אך הגידול הטבעי המואץ לא נלקח בחשבון וכאשר הסכר הושלם נוספו כ-12 מיליון איש לאוכלוסיית מצרים.
הקמת הסכר פתרה לחלוטין את בעיית אספקת המים הסדירה וכמו כן השטפונות פסקו. אספקת המים הסדירה לשטחים החקלאיים איפשרה קיום 3 מחזורי זריעה מידי שנה. הצפת השדות איפשרה פיתוח של שדות אורז.
לא כל המטרות שהוצבו הושגו. תחנת הכח מספקת חשמל לצריכה ביתית ולא לתעשייתית בשל ריחוק מפעלי הבוקסיט מתחנת הכח. אגם נאצר הפך להיות מקור לדגירת יתושים ולפיכך לא התממשה המטרה להפוך אותו לאתר תיירות. דייג באגם אינו רווחי בשל ריחוקו של האגם מקהיר.
אך תוכניות ליחוד ומציאות ליחוד.הסכר נועד לפתור את בעייתם של כ-4 מיליון פלאחים אך הגידול הטבעי המואץ לא נלקח בחשבון וכאשר הסכר הושלם נוספו כ-12 מיליון איש לאוכלוסיית מצרים.
הקמת הסכר פתרה לחלוטין את בעיית אספקת המים הסדירה וכמו כן השטפונות פסקו. אספקת המים הסדירה לשטחים החקלאיים איפשרה קיום 3 מחזורי זריעה מידי שנה. הצפת השדות איפשרה פיתוח של שדות אורז.
לא כל המטרות שהוצבו הושגו. תחנת הכח מספקת חשמל לצריכה ביתית ולא לתעשייתית בשל ריחוק מפעלי הבוקסיט מתחנת הכח. אגם נאצר הפך להיות מקור לדגירת יתושים ולפיכך לא התממשה המטרה להפוך אותו לאתר תיירות. דייג באגם אינו רווחי בשל ריחוקו של האגם מקהיר.
|
בצד היתרונות של הקמת הסכר נוצרו בעיות חמורות בשל העובדה שהסחף שהכיל מינרלים וחומרים מזינים שהיו במי הנילוס נעצרו באגם נאצר.לסחף זה היו שימושים רבים והעדרו יצר את הבעיות הבאות:
♦ הסחף בתוך מי הנילוס שבמשך אלפי שנים שימש לדישון השדות "נתקע" באגם נאצר. הפלאחים נאלצו לקנות דשנים כימיים ובכך לייקר את הייצור החקלאי.
♦ הסחף המצטבר באגם גורם לעליית מפלס האגם ומסכן את שלמות הסכר.
♦ הסחף של מי הנילוס שימש כמזון לדגים,העדרו פגע בשרשרת המזון בנילוס.
♦ הסחף שימש כחומר גלם לעשיית לבנים.העדרו של הסחף הצריך קניית חמרי גלם חילופיים.
♦ אגם נאצר נמצא באזור מדברי חם וההתנדפות גדולה מאוד.מידי שנה הוא מאבד כ-7 מיליארד קוב מים (פי שניים מהכנרת).
♦ מי האגם העומדים הפכו למקום דגירה של יתושים שחלקם נושאי מחלות כמו קדחת ובילהרציה.