העת העתיקה עד ימי הביניים
יהודים היו באלג'יריה כפי הנראה כבר בתקופת בית שני. ההיסטוריון הערבי אבן חלדון מספר על שבטים ברברים שהחזיקו ביהדות ולחמו בפולשים הערבים לארצם. השליטים הערבים החדשים נהגו ביהודים כבני חסות "אהל אלד'ימה" -  أهل الذمة (מעמד שמוסלמים נתנו לבני הדתות המונותיאסטיות בארצות בהן השלטון היה מוסלמי . ראו רשומה נפרדת -תקנות עומר -לחצו כאן). ומצבם השתנה בהתאם לצורכי השליטים ובהתאם למדיניות הדתית של כתות הדתיות השונות.בעת שלטון האידריסיים סבלו מרדיפות ובעת שלטון האגלביים, היהודים נהנו מהגנת השלטונות.
בימי ה-14 היגרו רבים מיהודי אירופה לאלג'יריה בשל הרדיפות. מגמה זו של הגירה תחזקה בסוף המאה ה-15 עם גירוש יהודי ספרד ופורטוגל. המהגרים החדשים התיישבו באוראן ובבוז'י ובערים נוספות.תוך פרק זמן קצר הם הפכו להיות רוב ורבניהם הפכו להיות הפוסקים באלג'יריה. בין הרבנים החשובים ר' יצחק בר ששת ור' שמעון בן צמח דוראן. המהגרים החדשים שמרו על מנהגיהם, מלבושם ומסורתם במשך מאות שנים עד שנטמעו לחלוטין ביהודים הוותיקים של אלג'יריה.
ימי הביניים והשלטון העות'מאני
בסוף המאה ה-15 והמאה ה-16 שלטו בים התיכון פיראטים שהשתלטו גם על אלג'יריה. העות'מאנים הכירו בשלטון הפיראטים באלג'יריה מכיוון שהם בלמו את ההתקפות של ספרד ונסיונותיה לכבוש את אלג'יריה. הם מינו את כ'יר אל דין למושל (בילרביי) אלג'יריה.
כ'יר אל דין התיר ליהודים מחוץ לאלג'יריה להתיישב בה והטיל עליהם מס. היהודים היו חופשיים לקיים את דתם, ויתירה מזו,  בתי הדין היהודיים היו רשאים לדון על פי דיני ישראל בכל מחלוקת שהייתה בין היהודים. בראש הקהילה היהודית עמד ממונה שכונה מוקדם مقدم שהיה אחראי כלפי השלטונות לתשלום המסים. המוקדם היה ריבון להחליט מי יהיו עוזריו. הוא מינה פקידים ורבנים. במספר ערים היו בתי כלא מיוחדים בהם נכלאו יהודים בפסק דינו של המוקדם או של הרבנים.
על אף החירויות האוטונומיות שהוענקו ליהודים הוטלו על היהודים הגבלות שפגעו בהם. חלק מהגבלות אלו היו יישום של "תקנות עומר". נאסר על היהודים לרכב על סוס שהוא בעל חיים אציל,ולפיכך הותר ליהודים לרכב על חמור או פרד. כאשר יהודים עברו סמוך למסגד הם חוייבו לחלוץ את נעליהם. נאסר על היהודים לנעול נעליים עם עקבים וללבוש בגדים בהירים. נשים לא היו רשאיות לכסות פניהן ברעלה. היהודים היו חשופים לפרעות ההמון המוסלמי. כאשר יהודי נחשד בפגיעה בקוראן או במוחמד הוא נידון לשריפה.
על אף ההגבלות הללו השתלבו היהודים בחיי המסחר והכלכלה של אלג'יריה. בקיאות היהודים בלשונות זרות וקשריהם עם יהודים מחוץ לאלג'יריה סייעו להם להשתלב בכלכלה. ענפי מסחר שלמים רוכזו בידי היהודים כמו ענף צורפי הזהב.
במאה ה-18 התיישבו באלג'יריה יהודים עשירים שקבלו זכויות אכסטריטוריאליות מקונסולים אירופאים ולכן היו פטורים מכל ההגבלות שהוטלו על יהודי המדינה.בזכות עושרם של יהודים אלו הייתה להם יכולת השפעה על המושל מטעם העות'מאנים.
הכיבוש הצרפתי של אלג'יריה
הצרפתים כבשו את מרוקו בין השנים 1830-1847 הפכו אותה למושבה ואחר כך לחלק בלתי נפרד מצרפת ולפי הגדרתם:  "כשם שנהר עובר בתוך מדינה, כך גם הים התיכון מחלק את צרפת לשני חלקים". יחד עם הצרפתים התיישבו באלג'יריה גם ספרדים איטלקים ובני עמי אירופה אחרים.
השלטון הצרפתי היטיב עם היהודים.בשונה מתוניסיה שהייתה מושבת חסות צרפתית, נהנו יהודי אלג'ריה משוויון זכויות החל משנת 1870 עם פרסום חוק כרמיה שהישווה את זכויות היהודים לאלו של יתר אזרחי צרפת.
השיפור הכלכלי במעמדם של יהודי אלג'ריה הביא לתגובות אנטישמיות.האנטישמיות באה בשני גלים.הגל הראשון של האנטישמיות פרץ בשנים הראשונות אחרי פרסום חוק כרמיה. הוא הגיע לשיאו בסוף שנות השמונים של המאה ה-19 ובא לידי ביטוי בהסתה כנגד יהודים כאשר חוגים אנטישמיים השתלטו על מוסדות השלטון.

יהודי אלג'יריה בתקופת מלחמת העולם השנייה
מאחר ואלג'יריה נחשבה חלק בלתי נפרד מצרפת, חלו על אלג'יריה כל ההגבלות שבאו לידי ביטוי ב"סדר החדש" של המרשל פטן שעמד בראש משטר וישי בצרפת.
הצרפתים פרסמו צווים חמורים שפגעו קשות ביהודי אלג'יריה.
 פקודת כרמיה משנת 1870 שהעניקה ליהודים אזרחות מלאה בוטלה בצו מיום ה-7 באוקטובר 1940. משמעות צעד זה הייתה שלילת האזרחות הצרפתית של יהודי אלג'יריה (יהודים בעלי עיטורים צבאיים לא נכללו בצו).
בסדרת צווים נוספים הוטלו איסורים על עבודת יהודים בצבא, בהוראה, במינהל הציבורי, ברשויות המקומיות, בבתי המשפט, באמצעי התקשורת הציבוריים, בתעשיית הקולנוע ובתיאטראות.
כדי לאכוף צווים אלו ביתר שאת, פורסם צו אנטי יהודי נוסף והוא "תקנון היהודים בצרפת", המגדיר כיהודי כל מי ששלושה מסביו היו יהודיים, או כל מי ששנים מסביו היו יהודים אך הוא עצמו נשוי ליהודי.
צו נוסף אסר על היהודים לעבוד.שלטונות וישי נקטו גם בהפקעת רכוש יהודי והפיכתו לארי (אריזציה).
תלמידים יהודים הורחקו ממוסדות החינוך התיכון והיסודי. נקבעה מכסה ( נומרוס קלאוזוס) המגבילה את מספר היהודים הרשאים להיכנס לאוניברסיטאות.
ב-1942 החלו השלטונות בהכנות להקמת יודנראט יהודי (מועצת אישים יהודיים שמוקמת בפקודת הנאצים). ההכנות נקטעו בשל פלישת בעלות הברית ב-8 בנובמבר 1942.

 

בית הכנסת הגדול באוראן

בית הכנסת הגדול של אורן 
אחד הסמלים של יהדות אלג'יריה הוא בית הכנסת הגדול באוראן. ( בערבית معبد وهران العظيم )
היוזמה להקמת בית הכנסת הייתה של שמעון קנאווי נשיא הקונסיסטוריה של אוראן.תחילת הבנייה הייתה ב-1880 אך הוא נחנך רק  ב-1918. הוא מוכר גם בשם Temple Israelite
בית הכנסת נמצא בשדרות  (המרשל ג'וזף ג'ופר  Joseph Joffre   )
כיום נקרא מסגד עבאללה בן סאלם.
בית הכנסת היה אחד היפים והמרהיבים בכל צפון אפריקה. לאחר עצמאותה של אלג'יריה החרימו השלטונות 17 בתי כנסת ברחבי אלג'יריה וביניהם בית הכנסת באוראן.בית הכנסת הוחרם והפך בהוראת השלטונות למסגד.
בשנת 1963 פרסמו השלטונות האלג'יריים תקנות המעניקות אזרחות רק לתושביה המוסלמים של אלג'יריה.נקבע שזכאים לאזרחות אלג'ירית רק מוסלמים, מי שאביו או סבו היו מוסלמים.
כל היהודים והנוצרים שגרו באלג'יריה הוגלו למרות ששורשיהם של היהודים באלג'יריה הם כאלף וחמש שנים בטרם דרכה רגלו של המוסלמי הראשון באלג'יריה.
כיום נותרו באלג'יריה רק 50 יהודים והם חיים בעיר הבירה אלג'יר.

 

אלג'יריה  الجزائر

אלג'יריה - תעודת זהות ■ דגל אלג'יריה ■ אלג'יריה מפה פיזית ■ יהדות אלג'יריה ■ תיירות באלג'יריה