נשות המוסו   מבוא ● שפה  ● טקסי בגרות ● אורח חיים ●אגם לוגו● מיתולוגיה ●אהבה חופשית ● לך הבייתה מוטי ● חיזור ●חינוך הילדים ●לבוש● תיירות ומודרניזציה

   

מבוא

  כ-200 ק"מ מצפון מזרח לליג'יאנג על גבול יונאן-סצ'ואן בקרבת הגבול עם טיבט, נמצא אגם לוגו.סביב אגם זה חיה מזה למעלה מ-1500 שנה קבוצת מיעוט אתנית –בני המוסו.הם מונים בסך הכל כ-50,000 איש. על אף השוני האתני בינם לבין מיעט הנאשי, הממשלה הסינית משייכת אותם לנאשי.
הבידוד הגיאוגרפי של אגם לוגו איפשר במשך למעלה מ-1,500 שנים לשמר את המסורת המטריאכלית. בשנת 1950 הגיע לכאן אנתרופולג רוסי שהיה הראשון שסיפר לעולם על קהילייה זו. עד לפני שנים ספורות היה קשה להגיע לאגם והדרך נפרצה רק ב-1970.
בתקופה של משמרות המהפכה בשנות ה-70 של המאה ה-20 ניסו משמרות המהפכה לכפות על בני המוסו מערכת נישואין מונוגמית אבל הדבר לא צלח.
במשך אלפי שנים נתפסה האשה בסין כיצור נחות. התפיסה שרווחה בסין לגבי נשים הייתה שעדיף ללדת כלב מאשר בת. ובמקומות רבים ההתייחסות אל האשה הייתה כאזרח מדרג ב'.
מאז החשיפה לתקשורת של המקום נוצרה מגמה של הצגת החברה המטריאכלית אצל המוסו באור ורוד יותר.

 

שפה

לבני המוסו אין כתב משלהם והם משתמשים בסימניות הסיניות.
שפת הדיבור שלהם היא דיאלקט של הנאשי הנמנה על משפחת השפות  הטיבטית-בורמזית. שפה זו אינה כוללת את המלים : "אבא","אבהות" "בעל", "נישואין","כלה" ,"חתן","גירושין", "אונס", "בתולה"
 

טקסי בגרות

בהגיעם לגיל 12-14 עוברים הנערים והנערות טקסי בגרות. עד אז נאסר עליהם להשתתף בטקסים דתיים. ילד שנפטר בטרם הגיעו לבגרות לא יזכה לטקס לוויה מסורתי. טקס ההתבגרות הוא המאורע החשוב ביותר בחייהם של הילדים. התפיסה היא שלילד עד גיל 13 אין נשמה ומשום כך  עד לגיל הבגרות נאסר על בנים ובנות להשתתף בטקסים דתיים השייכים לעולם המבוגרים. כאשר נערה מגיעה לפרקה בדרך כלל סביב 11-13, עם קבלת המחזור הראשון, אם הנערה מלמדת את בתה את "סודות החיים".
האם  מושחת את גופה של בתה בשמנים מיוחדים ומלבישה אותה לראשונה בבגדים המסורתיים. הנערה נקראת לכהן. ומקבלת את ברכתו. במהלך הטקס הנערה מניחה את רגלה השמאלית על שק אורז, המסמל יבולים טובים. את רגלה הימנית היא מניחה על חזיר מיובש. החזיר מסמל הצלחה חומרית;כסף ועושר. הטקס נערך בדרך כלל ביום הראשון של שנת הירח הסינית. טקס זה נקרא "טקס החצאית" הנערה מקבלת חדר הנקרא "חדר הפרח". בו היא יכולה לקבל את מאהביה.

 

אורח חיים

  בני המוסו חיים במשפחות מורחבות מאוד ובהם מעגל רחב של דורות. הדמות המרכזית בכל משפחה היא של האם. היא מתגוררת בבית אמה,סבתה ובנותיה. הגברים גרים תמיד עם אמותיהן.
הייחוד של בני המוסו הוא במערכת הקשרים המיוחדת הקיימת בין גברים לנשים. קשר מיני המבוסס על אהבה חופשית ללא כל מחויבות.
אנשי המוסו הם חקלאים ומשקיהם מבוססים על חקלאות פיאודלית.לאורך ההיסטוריה של בני המוסו התייחסו אליהם כאל צמיתים. בני המוסו מגדלים חיטה ותפוחי אדמה. וכן עופות יאקים, עזים,  כבשים בשר הוא מזונם העיקרי וובהעדר מקררים הם ממליחים את הבשר או מעשנים אותו. הם מצטיינים בשימור בשר חזיר עד ל-10 שנים.
לבני המוסו משקה אלכוהולי עשוי מגרעיני דגן ונקרא סולימה. הם נוהגים לשתות אותו לעיתים תכופות ומציעים אותו לאורחיהם. משקה זה הוא המשקה העיקרי בחגיגות ובפסטיבלים.
   

אגם לוגו

אגם לוגו נמצא כ-200 ק"מ מצפון מזרח לליג'יאנג.
באזור אגם לוגו (משמעות המילה, אגם הנערה, אגם האם) בגובה של 2,688 מ' מעל פני הים שטחו 72 קמ"ר . עומק המים הממוצע הוא 43 מ'. זהו אחד האגמים העמוקים ביותר בסין. שקיפות המים מגיעה לעומק 12 מ'. שמונה איים יש באגם. ההרים משתקפים היטב במי האגם הצלולים.
האגם מתנהג כמו אשה. ומשנה את צבעו כמו שאשה משנה את בגדיה. בבוקר לאחר הזריחה מימיו זהובים. במהלך היום צבעו כחול- ירוק. לעת ערב צבעו ירוק עמוק.
   

מיתולוגיה

גמו הייתה אלה יפה נערצה על אלים מהסביבה.יום אחד היא התאהבה באל אחד ההרים. אבל, למרבה הצער האל הייה חייב לחזור לשבטו ולהוביל אותו מבלי לאמר לה שלום.הוא שעט עם סוסו מותיר מאחוריו את גמו ביער. גמו שמעה את צהלות הסוס וניסתה להשיגו אך כל מה שנותר היו עקבות פרסות הסוס שנטבעו בקרקע. גמו החלה לבכות ודמעותיה מילאו את הגומחה בקרקע שהותירה פרסת הסוס וכך הפכה הגומחה לאגם. אהובה, אל ההרים שמע את בכייה אך לא יכול היה לשוב על עקבותיו ולהותיר את שבטו ללא מנהיג.כל אשר יכול היה לעשות הוא להעניק לה מתנות. הוא השליך פנינים ופרחים קסומים. הפנינים הפכו לאיים באגם וזרעי הפרחים הם הפרחים היפים הפורחים עד היום סביב האגם.
מסביב לאגם חיים בני שבט המוסו והם משמרים את אורחות חייהם המיוחדים עד היום. המקום מכונה "ממלכת הנשים".
בשפת המוסו "ללכת" משמעו גם צבע השינוי בצבע.וכך השינוי שבצבע האגם מתקשר למושג הליכה.
 

אהבה חופשית

אחד המאפיינים הבולטים של שבט המוסו הוא הקשר החופשי בין נשים וגברים. כאשר נערה חושקת בגבר היא מזמינה אותו לחדרה.  המאהב מגיע בחשאי לבקר את הנערה בלילה ועוזב בטרם יעלה השחר מבלי שמישהו מבני הבית (ויש רבים כאלה) יידע על ביקורו. "ההליכה" אל הנערה הולידה את  הביטוי "נישואי הליכה" , (בסינית (走 צוֹ  = הליכה, ללכת).
האנתרופולוגים מכנים את מערכת הקשר המיני בין הנשים לגברים  "נישואי הליכה". השימוש במושג "נישואי הליכה"  走婚 מחטיא את המטרה. אין כאן מערכת של יחסי נישואין במובן המקובל של המילה. אין שום מחויבות בין הגבר והנערה.הנערה לא מודיעה לגבר שהיא בהריון.הוא אינו יודע כלל מי הם ילדיו.
 

לך הבייתה מוטי..

בני המוסו עצמם אינם משתמשים במונח "נישואי הליכה", מכיוון שהמילה "נישואין" לא קיימת בשפתם. הנשים קוראות למאהב שלהן א-שייא 阿夏 .כאשר נערה אינה מעוניינת יותר באותו גבר היא מניחה את חפציו על סף הדלת והוא עוזב מיד ולא ישוב לעולם. מערכת קשרים זו אינה מבוססת על מחויבות כלכלית או על קשר מחייב כלשהו אלא רק על משיכה הדדית בין השניים. רצון הנערה הוא ערך עליון במערכת יחסים זו.

חיזור

בני המוסו אוהבים לשמוח ולשיר.הקשר בין גברים ונשים נוצר במפגשים חברתיים הנערכים לעתים קרובות ומאפשרים לגברים לחזר אחרי הנערות. התקופה הטובה ביותר לחיזורים היא אמצע החודש כאשר הלבנה במילואה.המפגשים הללו מלווים בריקודים.


ה- Guozhuang הוא שירה וריקוד במעגל והוא מקובל אצל הטיבטים כאחד משלושת ריקודי הפולקלור הטיבטיים העיקריים.
בעת ריקוד עם הנערה הגבר אינו מתבונן בפניה אך אוחז בידה. אם הוא מעוניין בה הוא לוחץ קלילות עם הבוהן על ידה. שלוש טפיחות של הנערה  בחזה של הגבר הן אות להסכמה מצדה לבילוי משותף בערב. הגבר רשאי להביא מתנות. בטרם תלך הנערה ל"חדר הפרח" ותמתין לגבר שפגשה, הנערה מסכמת עם הגבר שורה של אמצעי זיהוי.היא מגיע לחדרה ומדליקה אור.כשאור דולק בחלונך אני יודע...  המעורבות של האמהות באה לידי ביטוי בכך שהן גוערות בבנותיהן על שלא יצרו קשרים ואור לא בוקע מחלונן.
אם הנערה לא מחזירה מגע יד, הגבר מבין כי אין לו סכוי.
הגבר החושק בנערה מביא לה מתנות. חבילת צנוברים היא מתנה מקובלת. גבר יכול לבטא את הקשר לאשה באמצעות שיר.כאשר אשה מעוניינת בגבר הוא מגיע ל"חדר הפרח " כך מכונה החדר של הנערה.זה לא מנומס מצידו של גבר לעזוב לאחר הזריחה או דרך השער הראשי של הבית.
 

חינוך הילדים

הילדים זוכים לגידול בהשגחת האם והדוד. הילדים מקבלים את שם האם. הם אפילו אינם יודעים מי הוא אביהם.הנשים נושאות כמעט בעול כל עבודות הבית והפרנסה. הדוד ממלא את תפקיד הגבר במשפחה ואחראי לחינוכם של הבנים.
בכפרי המוסו ישנו נוהג שנשים וגברים טובלים באגם בעירום מלא אך לא ביחד.
כאשר האשה יולדת ואבי התינוק מעוניין להשתתף בעול גידולו הוא צריך להביא מתנה למשפחת האשה ולקבל את הסכמתה לכך. אך בשום מקרה אין זה מקנה לו מעמד חוקי בהקשר לילד.
במהלך החגים האב יכול להביא מתנות לילדיו.
הגברים בחברת המוסו משמשים כדודים ואחראים למעשה על חינוכם של ילדיהם הביולוגיים של גברים אחרים אך לא של עצמם.
למבנה המשפחה המטראיכלי יש עדיפות בחברה של מיעוט אתני. במבנה משפחה רגיל כאשר הבת מתחתנת היא מצטרפת למשפחת בעלה.וכאשר למשפחה יש רק בנות אין מי שיתמוך בהורים המבוגרים.

 

לבוש

נשות המוסו לבושות חצאית לבנה בעלת קפלים רבים הקשורה למתניים באמצעות אבנט צבעוני.הנשים נוהגות לאסוף את שיערן כלפי מעלה ותמיד לעטר אותו עם קישוטים.נשים צעירות מעטרות את שיערן בפרחים רבים ובקישוטים שונים. נשים מבוגרות אינן מעטרות את ראשן. בהגיען לגיל 13 נשים מתחילות ללבוש את הלבוש המסורתי.
 

תיירות ומודרניזציה

מאז נפרצה הדרך אל אגם לוגו מציפים את המקום תיירים רבים בעיקר בשנים האחרונות.כפרים רבים חוברו לחשמל ולמים זורמים רק לאחרונה ובכפרים אחרים אין מים זורמים בבתים.
יחד עם זאת מגיעים לכאן עשרות אלפי תיירים סינים הבאים לכן בתקווה למצוא אושר בחיקן של הנערות המקומיות.
הנהירה הרבה של הגברים המחפשים אהבה חופשית הרחיבה והעצימה את תופעת הזנות במקום. וכך בלית ברירה מסתפקים הגברים שהגיעו ממרחק באהבה בתשלום..
 

אקה -שבט הרים בתאילנד

החברה השבטית הבדווית

שבטי הסמבורו והמסאי

מקדש דקשינקאלי בנפאל

נשות המוסו -אהבה חופשית בממלכת הנשים

פסטיבל הצמחונים בפוקט

סין 中国

תעודת זהות ■ דגל סין   ■ מפת סין ■ גיאוגרפיה של סין  ■ היסטוריה של סין  ■ רפואה סינית מסורתית ■ אסטרולוגיה סינית ■ יין ויאנג  ■ פאנג שווי ■ בודהיזם  ■ אגדת אבן שער הדרקון  ■ סינית על קצה המזלג ■ סולם הפרטים בחברה הסינית המסורתית  ■ ז'ו ג'יאו ג'יא  ■  נשות המוסו  ■ טיולים לסין ■ טיול לסין אוקטובר 2009