במרחק של כשלוש שעות נסיעה מקטמנדו נמצא מקדש דקשינקלי. קאלי היא אלה צמאת דם. בעבר הרחוק, כפי הנראה, הקריבו כאן גם קורבנות אדם. פעמיים בשבוע מקריבים כאן קורבנות בד"כ של עזים אך גם עופות יתקבלו בברכה. הטקס מתקיים ביום שלישי וביום שבת.

דוכני פרחים בקרבת המקדש 

אין צורך בשלט המראה לך היכן נמצא המקדש. במזרח הרחוק, סימן ההיכר למקדשים הם פרחים. ערימות של זרי פרחים גודשים את  הדוכנים משני צידי הדרך, לא מותירים לך ברירה, אלא לעבור דרכם. הפרחים טריים. ברחבי המזרח הרחוק נהוג להגיש מנחה במקדש. פרחים הם סוג אחד של מנחה. לא יעלה על הדעת, שמישהו יביא מנחה שאיננה טרייה. מנחה לא טרייה, תבאיש את ריחך בעיני האלים, ולא תרצה אותם. איש לא מוכן לחוות את החוויה של קין. למרות, שאני בטוח, שכאן לא שמעו עליו. אנו ממשיכים במורד הדרך. האוטובוס גולש לאיטו במורד, מפלס לו דרך בין המון העם. מחלונות האוטובוס נשקפים טורים טורים של נשים צעירות בשלל שמלות צבעוניות, מהדסות בקלילות במורד.טורים של צמות שחורות המגיעות עד למותניים. על הכתף הימנית מגש גדוש בפירות. מיקדתי את מבטי באחת הנשים. ראש של תינוק ביצבץ מתוך רצועת הבד הלבנה שהייתה כרוכה לה סביב גבה. ידה האחת אוחזת במגש שלא יפול, והיד  השנייה לופתת את ידה הקטנה של בתה. ילדה נוספת עטוייה בסחבות משתרכת אחריהן, רגליה היחפות מתעלמות מהאבנים הקטנות הפזורות על הקרקע, גוערת בתרנגולת שקרקרה סחור סחור.

הקולות העמומים שבקעו מתוך מעבה היער הצטללו. עתה נתחוור לי פשרם של הקולות העמומים.היו אלה קולות של תופים. ככל שהתקדמנו בדרך, הקולות נעשו ברורים יותר.טם-טם.טם. קולות חזקים וברורים  המתחרים בקצב פעימות הלב. אתה נכנס לאווירה בין אם תרצה או לא תרצה. נזכרתי בסרטים של טרזן הנמצא ביער ושומע את הלמות התופים..

מתוך  סבך העצים מבחינים בגדרות המקדש שמעליהן שער המקדש.

סכנת מוות ?

המקדש עצמו חבוי להפליא בתוך היער. בפעם הראשונה שהגעתי לכאן, לא הבנתי מדוע המקדש נמצא למעשה בתוך ערוץ של נחל. למים, שקלחו כאן, היה תפקיד נוסף שיתחוור לנו בהמשך.

מדרגות מובילות מהשביל הראשי לעבר הכניסה למקדש. טור הנשים הארוך שראיתי בדרך הגיע לכאן. הסלים על הכתפיים. בראשי התנגנה לה המנגינה של שיר ילדים שלמדתי עוד בגן לקראת חג השבועות : סלינו על כתפינו.. אשה אחת יורדת ולצדה עז מכרכרת. המסכנה לא יודעת איזה גורל אכזר צפוי לה. הלמות התופים נמשכת ביתר שאת.

התבוננו בעז. זו הפעם האחרונה שתראו אותה בחיים..

בכניסה למקדש ישב כהן בידיו ספר תפילה ממנו הקריא בקול רם. הפנתי מבטי לתוך לחצר המקדש. המקדש עצמו הוא מקדש פתוח. חצר בגודל של כ-20 מטרים רבועים, מוקפת בגדר מתכת ועליה עיטורי מתכת. בצדה האחד של החצר דלפק ארוך צמוד לקיר, ועליו חרוטות כתובות בנפאלית ובסנסקריט. וכמובן, סמל מאוד רווח כאן – מגן דוד. לא הרחק ממנו, צלבי קרס. רק לנו, היהודים, רגישות לשילוב הזה של צלבי קרס ומגיני דוד. המקומיים כלל לא מתרגשים מכך. דמות של שלד מאיים בולטת בתחריט (בתמונה למעלה ). לי היא נראתה כמלאך המוות המניף את המאכלת מעל. מעל הדלפק חופה הניראית כמטריה.

טקס האכלת האלה

בקצה האחר של המקדש בדיוק ממול הפתח נמצא קודש הקודשים. בתוך גומחה קטנה שבקיר מבצבץ פסל שחור. זהו פסלה של האלה קאלי. רק שני אנשים מורשים להיות בחצר-המקדש בזמן הטקס : הכהן ועוזרו. בצמוד לפסל כורע גבר. זהו הכהן. על גבו של עוזרו העומד מאחוריו שמוטה פאה ארוכה של שיער שחור. הכהן מאכיל את האלה..ביד אחת הוא מחזיק כפית ובשנייה צנצנת. ממקום עומדי היא נראתה לי כמו צנצנת של גרבר. שפתיו מלמלו תפילה חרישית, תוך כדי כך שהוא העביר את הכפית קרוב לפיה של האלה. ג' פעמים חזר הדבר על עצמו. דממת מוות שררה במקום. הקהל  עמד על רגליו והתבונן בהכנעה בטקס. תיירים סקרנים (לא מהקבוצה שלי) התרוצצו סביב מחללים את אווירת הקודש ששרה במקום. לשווא  הפניתי מבטים מתחננים לעברם: הפסיקו למען השם..

! No photo 

מתוך ההמון הרב שצבא על שערי המקדש, צדו עיני שיער בלונדיני שעיטר את ראשה של אשה צעירה. ראש בלונדיני בין כל הראשים  השחורים. שמלה לבנה עטפה את גופה התמיר. מבטה נטוי לפנים, מלא ארשת חשיבות כיאה למעמד. פס צבעוני משוח על מצחה, אות לאמונותה ביכולתה של האלה קאלי. צעיר שחום עמד לצידה. הרהור חלף במוחי: בודאי התאהבה בצעיר המקומי והפכה להינדית.

הנשים סוגרות על הכהן המעלה את הקורבנות

טקס האכלת האלה הסתיים .קולות התופים נדמו. צעיר ניגש לגונג  והכה בו בעוצמה. זה היה הסימן. תזזית אחזה את ההמונים שעד כה המתינו בשלווה. עם הינתן האות שעטו ההמונים פנימה והקיפו את הבחור הצעיר, (המופיע בתמונה למעלה) שאסר עלי לצלם מכל עבר. אחת הנשים הזריזות הושיטה לצעיר תרנגולת. חשבתי לעצמי, זו אולי אותה תרנגולת שראיתי קודם בשביל המוליך למקדש. התרנגולת התפתלה בידיו. כאילו ידעה מה עומד לעלות בגורלה. נוצות התעופפו לכל עבר. הוא אחז בתרנגולת ונופף בה לעבר הפסל של האלה. בידו הימנית הוא נטל את המאכלת מעל השולחן, אחז בידו השנייה את התרנגולת ובמהירות הבזק ערף את ראשה. דם ניתז לכל עבר. רצפת השיש המבהיקה הוכתמה בשלולית של דם. הוא החזיר את המאכלת המגואלת בדם לשולחן. בידיו הטבולות עדיין בדם התרנגולת תחב לתוך כיסו את התשר שקיבל מהאשה. אשה נוספת הצליחה להגיע אליו גוררת את העז השחורה שראיתי קודם במדרגות.
ההמונים מילאו את החצר הקטנה בוססים בדם הקורבנות.

הטקס הסתיים. צוות המקדש אחז בצנורות ושטף את הדם הרב. המים שזרמו עתה בנחל מחו בקושי את עקבות הדם שניגר מרצפת המקדש.

בטרם יעזבו את מיתחם המקדש, יתפנו המבקרים לערוך כירה. מישהו מקושש עצים מהיער מבעיר מדורה, ומעמיד דוד גדול מעל האש. חיש קל פשטו האנשים את עורן של העזים שהועלו כקרבן. כה משונה ניראית אותה עז שחורה שרק לפני חצי שעה פיזזה על המדרגות..

ראו גם

  להזמנת הרצאה או קבלת פרטים על טיול צרו קשר באמצעות תיבת התגובות מתחת לשורה זו