|
|
בתקופה הקיסרית בסין הושתתו היחסים בין הבריות על פי דפוס שנוצר מתוך תורתו של Confucius קונפוציוס ( .( 孔夫子 kǒng fū zǐלפיה, מערכת היחסים הקרויה בסינית 仁 rén ומשמעותה אנושיות , והמוכרת גם בשם : "עקרון יישור השמות", באה לידי ביטוי במערכת היחסים בין :
¨ קיסר לבין נתין
¨ אב לבין בן
¨ בעל לבין אישה
¨ אח בכור לבין אח צעיר
¨ ידיד לבין ידיד
סולם הפרטים בחברה הוא אחת הדרכים לבחון היררכיה והרמוניה. ההיררכיה איננה אנטגוניסטית של ממונים וכפופים, אלא, הרמונית, ולכן אין מסלול התנגשות, וזאת לפי העיקרון של היין והיאנג (ראה ערך באתר).
חמשת היחסים הנ"ל נגזרים מתורת קונפוציוס. מתורת יישור השמות Rectification
עקרון זה, הקונפוציאניזם, אומר שלכל אדם מקום בחברה. אין זו חברה אכסלוסיבית, לכולם יש מקום תחת השמש. אבל המקום של כל אחד הוא היררכי. כי לא כל אחד יכול להיות קיסר. והואיל וכל אדם ממלא תפקיד מסוים על פי ערכו בסולם החברתי, כל אחד אמור לנהוג לפי אמות המידה המצופות ממנו במעמדו.
הקיסר הסיני , בניגוד לקיסרי אירופה המולכים בחסדי שמיים ואין עוררין על שלטונם, הקיסרות בסין, היא בעירבון מוגבל. הקיסר הינו קיסר כל עוד יש לו את מנדט השמיים; התנהגות לפי אמות מידה מסוימות המחייבות אותו לנהוג לפיהם. מערכת כללים זו, היא שמביאה ליישור השמות. אתה מתנהג לפי הכללים של שמך.
הקיסר שמאבד את קיסרותו אינו נוהג לפי יישור השמות ואינו נוהג לפי העקרונות הנ"ל.
המערכת הראשונה היא צד יאנג (קיסר, גברי).
המערכת השנייה היא של היין- הנשי. (בתאילנדית יין = אישה)
|
|
שלושה יחסים מתוך החמישה לקוחים מתוך תחום המשפחה, שהיא חשובה כל כך להגדרת תחום החיים של הפרט. גם הקיסר לקוח ממטפורה משפחתית. הוא מוגדר כאבי כל הסינים, ולכן הוא חייב להם. כל עוד הכל מתנהל על מקומו בשלום, זה סימן שהוא נוהג לפי המנדט.
הקיסר חייב את עצם הגדרתו לנתין. כי אם לא היו נתינים לא היה קיסר. כלומר, כל הזמן מתקיים קשר זה. הנתינים אמורים, לא להישמע לקיסר אם לא נהג לפי עקרון יישור השמות.
בכל השושלות, כאשר רצו לחנך את הנתינים, כנתינים טובים לקיסר, פנו אליהם ואמרו להם להיות בנים טובים לאביהם. גם המושלים האזוריים נקראו אבי הסינים באזורם, וקיימו טקסים להבטחת ההרמוניה בין השמיים והארץ. לימים, בתקופת המשטר הקומוניסטי הוצגה המפלגה כ"אבי הסינים".
למרות העובדה של היחס קיסר - נתין, הרי שהנתין ככפיף יכול לצפות להתנהגות מתאימה מצד הקיסר.
|
האב חייב לגדל את בנו באופן אבסולוטי. לדאוג לפרנסתו וכ'. מצד שני, יש לו סמכות אבסולוטית על בנו ובתקופות מסוימות, גם המתתו והמדינה אינה מתערבת.
מצד שני, אם אב אינו נוהג לפי עקרון יישור השמות, הוא מאבד את המנדט.
|
|
גם במערכת זו קיים עקרון יישור השמות. ההגדרה של כל אחד מהצדדים תלויה אחד בשני. הבעל לא היה בעל אם לא הייתה לו אישה. עם מות הבעל, הופכת האישה ללא כלום. כי חצי מהגדרתה כאישה כבר לא קיימת (על כך בהרחבה בספרו המצויין של Zhang Xianliang ג'אנג שיאנליאנג – "חצי הגבר הוא אשה").
בחברה אריסטוקרטית, לא כפרית, החיים מתנהלים במתכונת של משפחה מורחבת, בה אם הבנים שולטת בכלותיה הגרות עמה. אבל כל אחת יודעת שבבוא העת, המחזוריות, גם היא תשלוט. כלומר אין כאן שאלה אם המחזוריות תקרה, אלא, מתי.
בסין הקיסרית, הגבר הסיני יכול היה לגרש את אשתו בגלל שבע סיבות: אי לידת בן, ניאוף, אי ציות להורי הבעל, טרדנות, גניבה, קנאה ומחלה מזיקה.
|
|
החל מהתקופה הקומוניסטית התערערה כל המערכת הנ"ל מכיוון שאין יותר מושג של אח בכור ( 哥哥 גֶה גֶה ) - אח צעיר (弟 弟 דִי דִי ) , וכן המושג של דודים.
בסין המסורתית, האח הבכור 阿哥 (אה גה ) תופס את מקום האב. לכל אח מוצמד מספר : אח מס' 2 אח מס' 3 וכ'. כנ"ל לגבי הדודים: דוד מס' 1 וכ'.
המשמעת הזו במשפחה החזיקה אותה.
|
|
מושג זה אינו נתפס בצורה שאנו מכירים. מי שלמד אתך באקדמיה, בקורס כל שהוא, הופך אוטומטית לידיד. המורה נתפס כ"אב" ביחס לתלמידים. מצב זה יוצר מחויבות. אתה יכול לפנות למישהו שלמדת אתו לפני 20 שנה ולבקש טובה.
בסכומו של דבר, המצב, שכל אחד בחברה יודע היכן מקומו ופועל לפי עקרון השמות, מאפשר לך לשרוד. מערכת 5 היחסים היא מערכת מעין מקודשת. אך בשל העדר אלוהות בסין, אין מושג של קדוש. זוהי מערכת חוקים קנונית שאין לחרוג ממנה.
להזמנת הרצאה על סין ולקבלת מידע על טיולים בסין, צרו קשר באמצעות תיבת התגובות מתחת לשורה זו
